שינוי מסורות כתנאי להתחדשות ושגשוג של חברה - חלק ראשון

לוהאריה | 31.05.2019

 ניתן להאזין לחבילה זו בפודקאסט ( Podcast ) המצורף:

חלק ראשון
על מסורות, זהות ומשמעות, לאומיות ודת

הקדמה
(מתוך הספר שיצא בעתיד ״בין העולמות – המעבר הגדול״)

המציאות סביבנו הולכת ומשתנה בצעדי ענק.

אנו מצויים בתקופה משמעותית עד מאוד בתולדות האנושות: תקופת בין העולמות או תקופת המעבר הגדול.

תקופה זו מאופיינת במעבר מן המציאות הידועה והמוכרת, אל מציאות חדשה, שבה כל אחד ואחד יכול להיחשף לנקודת מבט רעננה היוצרת התפקחות ושינוי בהתייחסות של בני האנוש לעצמם, לחברה בה הם חיים, ולנורמות שהגדירו את זהותם ואת הזהות של החברה האנושית כולה.

התהליכים להם אנו עדים ברחבי העולם: שינויי האקלים, הגלובליזציה, השינויים הדמוגרפיים, גלי ההגירה של פליטים, התחזקותו של הימין הקיצוני בחלק ממדינות אירופה ופריחה של שליטים דומיננטיים כמו ארדואן ופוטין, פריצות דרך טכנולוגיות, לצד תנועות כמו me too, מעצבים את פניה של החברה והתרבות האנושית והינם ביטוי למעבר שיוצרת האנושות אל עבר שלב חדש באבולוציה שלה.

גם על ישראל שינוי זה אינו פוסח והוא מתבטא בזירה פוליטית סוערת ומתדרדרת ברמה המוסרית והערכית, וברמה התפישתית בצורך להגן על הדמוקרטיה ולשנות את סדרי העדיפויות כפרטים וכחברה.

חלקים בציבור מתפקדים כ״סוכני השינוי״ ופועלים על מנת לסייע לאחרים להסתגל לתפישה חדשה ולדרכי התנהלות חדשות, רבים אינם מזהים את המגמות המתרחשות ומצויים בסטגנציה תודעתית וערכית, אילו אחרים מזהים את השינוי, אינם מבינים את פשרו ומתנגדים לו מכיוון שהוא משנה את המסגרות והנורמות הקיימות ומגדיר מחדש את ״חוקי המשחק״ ואת הערכים על פיהם אנו מתנהלים כחברה.

המוכנות לצאת מסטגנציה ולהתחדש, היא אקוטית יותר מתמיד בעיצוב המציאות האישית והקולקטיבית שלנו והיא גם תכריע האם כחברה נשאר במעגל סגור, נדעך, נתפוגג ונעלם, או נסכים להתחדש ברמה האישית והקולקטיבית, לפרוץ את תקרת הזכוכית ולהתייצב על מדרגה חדשה של שגשוג וצמיחה אל עתיד אשר הינו שונה מאוד ממה שהכרנו עד כה.

השלב החדש נובע מכל ההתנסויות שיצרה האנושות על פני האדמה, חיוביות ושליליות, והוא נועד להוביל את האנושות לשינוי עמוק בכל תחומי החיים: חברה ומערכות יחסים, מדינה ומבנים לאומיים ופוליטיים, מערכות הכלכלה, המזון והתזונה, תפישה רוחנית דתית, המגדר וההגדרה העצמית ועוד.

שינוי זה אינו מתחולל בן רגע וטיבו שהוא משתרע על פני תקופת מעבר ארוכה הטומנת בחובה התפקחות, שינוי תודעתי ושינוי של נורמות, ערכים ואופייני התנהלות.

בתקופת מעבר זו אנו פוגשים ניצנים של החדש בצורת גישות חדשות, פרספקטיבה חדשה, גילויים חדשים במדע וברפואה, ואלטרנטיבות המתפתחות ומציעות דרכים חלופיות להתנהלותנו בתחומי החיים השונים. לצד ניצנים אלו, אנו חוזים במאבק איתנים שבו גישות מסורתיות ושמרניות נלחמות על חייהן ומבקשות לשמר את הסדר הקיים ואת ההגמוניה.

התהליך אותו אני מתארת אינו נובע מריק. זהו תהליך המשקף מגמות קוסמיות רחבות שעולם ארץ ויושביו הינם חלק מהן.

בחבילת התודעה הבאה ארצה לפרוש בפניכם הבנות על חשיבות המוכנות לשנות מסורות ונורמות מקובלות, וכמה הדבר יגדיר את עתידה של החברה ואת יכולתה להתחדש, לשגשג ולצמוח.

פרפר קטן

האנושות נדרשת לשינוי עמוק ואמיץ בתפישת העולם ובכל תחומי החיים

לא פעם כתבתי על השינוי הגלובאלי שעוברת האנושות, ועל חשיבות המוכנות של הפרט להתחדש, להשתנות וליצור תנועה דינאמית בנתיב חייו.

עולם ארץ משתנה והאנושות נדחפת לנוע אל השלב הבא בהתפתחות שלה. זהו תהליך אבולוציוני ההולך ומשרטט בהדרגה את פניה של אנושיות חדשה, ואשר בעתיד הרחוק ייזכר כאבן דרך משמעותית בתולדות הציביליזציה האנושית. 

טיבה של התפתחות הרמונית שהיא נובעת מן המצב הקיים, משנה אותו, מעדכנת אותו ומתאימה אותו, מעת לעת, למדרגה ההתפתחותית שנוצרה. בכך, הידע שנצבר ומסורות העבר מהווים מצע עשיר ממנו ניתן לצמוח ולהתחדש על בסיס מתמיד.

האנושות נמצאת בתקופה בתולדותיה שבה היא נדרשת להסכים להתחדש, ולהסתמך על הידע והחכמה שנצברו לאורך המאה העשרים, כבסיס לשינוי אמיץ ועמוק בתפישת העולם ובכל תחומי החיים.

האנושיות החדשה מעוצבת באמצעות תהליכים אותם מקיימים חלוצים, והיא תלך ותפציע בהדרגה עד שתהפוך לכוח מוביל המגדיר מחדש את התרבות האנושית. תהא זו תרבות השונה מאוד מזו המוכרת לנו כיום. רבות מהנורמות המוכרות והמקובלות תתפוגגנה ואת מקומן יתפשו תפישת עולם ואופייני התנהלות שונים תכלית השינוי.

לא פעם נאמר כי ״פורנוגרפיה היא עניין של גיאוגרפיה״ ...

מתוך כך חשוב להתייחס לנורמות המוכרות בפרופורציה ולהכיר בכך שחלק ממה שנחשב כיום כנורמטיבי, מקובל, הולם ונפוץ, ילך ויעלם.

חלק מן הנורמות, המסורות, המנהגים ואופייני ההתנהלות יתפוגגו באופן טבעי כחלק מן הקידמה התודעתית והטכנולוגית, ואילו חלק אחר יצא אל מחוץ לחוק ויחשב לא לגיטימי ובלתי מוסרי, ובכך יכתיב סדר יום חדש.

פרפר קטן

ההיקשרות למסורות כמגדירות זהות ומשמעות

בני האנוש קשורים למסורות.

הן מגדירות את הזהות האישית ומגבשות זהות קולקטיבית היוצרת תחושה של שייכות, ביטחון, סדר, מטרה, כיוון ויעד לחתור אליו, וצובעות את החיים במהות ומשמעות.

המסורות מציעות תבניות התנהלות קבועות, המתואמות לאירועים שונים וגם למועדים ספציפיים במהלך השנה ובכך מעודדות הליכה קולקטיבית במסלול ידוע מראש.

הפעולה על פי תבניות קולקטיביות ההופכות לנורמה קבועה, עלולה למנוע שאילת שאלות, חשיבה יצירתית והתרחבות תודעתית, הנותנות מענה לרוח הזמנים ולצרכים המשתנים.

הדבר בולט מאוד בהצמדות קולקטיבית למסורות ומנהגים שמכתיבה הדת, אשר פעמים רבות הינם ארכאיים, מקושרים לתקופת זמן אחרת, אינם רלוונטיים או איבדו את הקשר לכוונת המקור שהיתה טמונה בהם ושאותה נדרש להתאים לרוח הזמנים.

אם נתבונן לדוגמא על ההתייחסות בישראל לקדושת השבת, ניתן לראות הצמדות לאסופה של ציוויים דתיים הקשורה לקדושה זו - איסור הדלקת אש, איסור נסיעה בשבת, איסור הדלקת אור, איסור לעבוד ולקבל תשלום ועוד. לצידם מנהגים שונים אשר משתנים מאדם לאדם בהתאם לעדה אליה הוא משתייך, לבית בו הוא גדל ועוד. הציוויים והמנהגים מלווים בדרכי התנהלות שנועדו לעקוף את האיסור, כדוגמת ״שעון שבת״, ״מעלית שבת״, שימוש בפלטות לחימום מזון שהופעלו מבעוד מועד, וכן דרכי התנהלות שנועדו לתמוך את האיסור, דוגמת ״גבול שבת״, הליכה לבית הכנסת, קידוש ועוד.

אם אסקור בקצרה מספר רעיונות העומדים בבסיס השבת, הרי שהיא נועדה לייצג עיקרון ערכי ותודעתי, שיש בו התרווחות ועצירה על מנת לסכום ביום השביעי מחזור בן 6 ימים של תנועה ועשייה. העצירה נועדה להתפנות ממרוץ החיים, לטובת ערות, הגות פנימית, מודעות עצמית, שיח בין האדם לבין עצמו ובין אדם לבין משפחתו וחבריו, ויכולת ליצור כיוון וכוונה מודעים לקראת מחזור של שבוע חדש. הדבר נועד ליצור חלון זמן קבוע עבור מנוחה לגוף ולנפש, ולאפשר ברמה החברתית והקהילתית מנוחה גורפת לכלל המעמדות והשכבות בחברה.

כמובן שבבסיס השבת עומדים רעיונות נוספים, אך הבאתי דוגמא למספר רעיונות בסיסיים.

האם ערכים אלו מיוצגים באופן הרמוני דרך האיסורים שהוזכרו קודם לכן? האם ניתן לשנות את המצוות, המנהגים, האיסורים והנורמות ולהגדיר את המרחב שנקרא ״שבת״ באופן התואם את רוח הזמנים, את ההתפתחות הטכנולוגית, המטפח את הפרט ואת הקהילה בתוכה הוא חי באופן הוגן, הרמוני ומקדם?

בפועל, כוונת המקור הטמונה בשבת מטשטשת תחת הצמדות תבניתית וקיצונית לציוויים ואיסורים שונים אשר יוצרים, באמצעות גושפנקא "אלוהית", השתתה וכפייה של מנהגים מסוימים אשר אינם תואמים את רוח הזמנים, הקידמה הטכנולוגית או ההתפתחות המודעותית והתודעתית.

לרבים נוחה ההצמדות למסורות המוכרות, מכיוון שהיא מאפשרת דרכי התנהלות ידועות מראש הנוסכות ביטחון, תחושת יציבות ושליטה וגם אישור או משוב חיובי היוצר תחושה של נורמטיביות ו״בסדר״.

לכן, מתקשה האנושות לשחרר מסורות ומנהגים ולגבש באופן דינאמי, בכל תקופה ודור, אסופה של מנהגים ואופייני התנהלות התואמים את רוח התקופה ואת הערכים על פיהם מבקשת החברה לפעול, בהתאם למדרגה ההתפתחותית שנוצרה.

הדבר מוליד תנועה במעגל סגור, כאשר פעמים רבות המהות והמשמעות הטמונות במסורות הולכות לאיבוד ומה שנותר הוא אסופה של מנהגים אשר אינם משרתים את התפתחותה של החברה ואף פוגעים בה.

חלק חשוב ביכולת להתחדש ולהתפתח טמון במוכנות החברה והפרטים המרכיבים אותה לשחרר מסורות עבר אשר אינן רלוונטיות ומייצגות את השלב ההתפתחותי הקודם, ובגיבוש אופייני התנהלות חדשים התואמים את המדרגה ההתפתחותית החדשה שיש בה פרפסקטיבה מורחבת, תודעה ערה ומודעות אשר לא היו קיימות בעבר.

פרפר קטן

לאומיות ומסורת

ההגדרה העצמית של בני האנוש נובעת מתדמיות המקושרות לתבניות החיים המקובלות כמו המגדר המיני, ההקשר המשפחתי ומערכות היחסים השונות, דימוי הגוף, ההישגים המקצועיים והכלכליים, וכאמור גם הדת והלאום.

אל הגדרה זו מקושרות מסורות המגדירות את הזהות האישית והקולקטיבית.

מכיוון שרבים מבני האנוש רואים בזהות הלאומית או הדתית את הזהות המוחלטת שלהם, כל שינוי במסורות הקשורות לזהות זו מאיים עליהם ומעורר בהם פחד מאובדן זהות.

הדבר נובע ממיסוך תודעתי ומניתוק מן ההקשר הקוסמי הרחב שבו מתקיימים החיים על פני האדמה.

מרבית בני האנוש רואים עצמם כמהות גשמית המבקשת לקיים חיבור רוחני, ובכך מזוהים עמוקות עם הזהות האנושית ושוכחים כי הם בראש ובראשונה ישות רוחנית ומופשטת המנהלת חווית חיים גשמית.

ההכרה בהיותו של האדם ישות רוחנית שמקורה במה שמוכר כ-״נשמה״, סוללת את הדרך להבנה כי הנשמות אינן מחזיקות בדת, לאום, גזע או מין ומתקיימות במרחב אחדותי שאין בו הפרדות כפי שמוכר במציאות הגשמית.

אם נתבונן על הזהות הלאומית היא מאפשרת לפרטים השונים לחוש קירבה, גורל משותף ושייכות, ובכך ליצור קבוצה שלה מאפיינים מוגדרים, תפישת עולם ודרכי התנהלות ייחודיות. ההזדהות עם זהות שכזו כזהות המוחלטת, מפרידה את הקבוצה הלאומית מקבוצות לאומיות אחרות, וממשפחת האנושות הרחבה, ומרחיקה מן ההכרה כי בבסיס של כל אחד ואחת, עומדת ישות מזוקקת אשר אין לה לאום, דת, גזע או מין.

כולנו מאותו מקור, ללא קשר לחלוקה המתקיימת על פי המגדרים השונים המקובלים במציאות הגשמית. החלוקות השונות ללאומים, אזורים גיאוגרפיים, דתות, גזעים וצבעים, מאפשרות נתיבי חיים מגוונים ופרספקטיבות שונות שנועדו להפרות זו את זו וליצור פאזל רב-גוני, המורכב מחלקים רבים ומתחדש על בסיס מתמיד.

כאמור, הניתוק מן ההכרה הזו, מוביל את בני האנוש להזדהות עם תדמיות ארעיות, שהינן חלק ממשחק החיים על פני האדמה, להיצמד אליהן ולדבוק בהן.

בעולם העובר תהליך של גלובליזציה, הפחד מאובדן זהות מתעצם ויוצר מגמות שבהן הימין הקיצוני מתחזק, כוחות שמרניים נאבקים על חייהם, הפנאטיות והדבקות במסורות מתגברת, וזאת מתוך פחד לאבד את הציביון הייחודי המגדיר את הלאומיות ומאופיין במסורות המקושרות אליה.

גם הפליטים שהגיעו לאירופה, ארה״ב וארצות נוספות, מזוהים עם הדת והלאום שלהם, ובכך מהווים איום מעצם דבקותם בזהות אליה הם קשורים ובמסורות המוכרות להם.

זהו תהליך המנוגד למגמות שיש בהן איחוד של האנושות סביב המכנה המשותף המרכזי - החיים בעולם ארץ, והיכולת למנף אותם אל מדרגה חדשה של אחווה אנושית, יחסי גומלין הרמוניים בין אדם לאדם ובין אדם לסביבה, שגשוג וצמיחה של תרבות אנושית רב-לאומית ורב-גונית המחוברת לשורשיה הקוסמיים, מחברת בין השונים והמגוונים ונובעת מן המסורות הקיימות אל עבר אופייני התנהלות חדשים המשקפים מדרגה אבולוציונית חדשה, המשחררת דבקות בזהות לאומית לטובת זהות פלנטרית וקוסמית.

אדם המנותק משורשיו הקוסמיים, רואה באיום על המסורות המוכרות לו איום קיומי ויפעל במלוא כוחו על מנת למנוע שינוי והתחדשות. אדם המחובר לשורשיו הקוסמיים, ישכיל לשלב את הידע והמסורות מהם הוא בא ולמזג אותם אל תוך מרחב חדש של אפשרויות ודרכי התנהלות.

פרפר קטן

הפרדוקס שבקישוריות בין מסורת לדת

כאשר מסורות מקושרות לצביון דתי, הן מקבלות הילה של קדושה ומועברות כציווי אלוהי אשר יש מחוייבות כלפיו ופיקוח עליו. כאשר לא מתקיימת הפרדה בין דת למדינה, הבעלתנות של הדת על חיי הפרט והיכולת לשנות מנהגים ומסורות מצומצמת, והחברה נדונה לקפיאה על השמרים ותנועה במעגל סגור.

זהו מצב פרדוקסלי אשר בו הדתות והמבנים הארגוניים שהתפתחו מהן, מְשַׁטְּחִים ומצמצמים את הקשר עם האלוהות באשר היא לכדי קשר המבוסס על תבניות ואסופה של מנהגים ומסורות קבועים, אשר אינם מתפתחים באופן דינאמי ובכך נוגדים את עצם מהות האלוהות כשדה אינטיליגנציה תבוני וקוונטי, המצוי בשינוי מתמיד.

לא אכנס כאן למהות האלוהות ככוח אוניברסלי תבוני. המבקשים להעמיק בנושא מוזמנים לקרוא את הפרק העשירי בחבילת התודעה ״פנים רבות לאמת״.

זהו מצב פרדוקסלי, שבו המסורות מנציחות תמונת מצב עֲבָרִית ופעמים רבות אף מיושנת, המשקפת פרספקטיבה מצומצמת, בורות והיעדר מודעות.

מסורות רבות מבטאות מדרגה אבולוציונית אשר כבר מזמן אינה רלוונטית, ואשר ההיאחזות בה יוצרת סטגנציה אשר פעמים רבות מחוללת נזק ופוגעת בפרט, בכלל ובמרקם החברתי.

חשוב לי להדגיש כי אינני ממליצה על ניתוק מוחלט מן המסורות, אלא יכולת לנבוע מהן ולהתחדש, מתוך החופש המלא להתפתח ולעדכן מסורות קיימות ולטפח מסורות חדשות, ללא כפייה, פחד, קבעון או אמונה תפלה.

פרפר קטן

בחלקה השני של חבילת התודעה, אספר על תהליכי התחדשות של חברה והחיוניות שבהם, אציג מבט אל עתיד אופטימי שבו חגים ומועדים מעודכנים ומתאימים לרוח הזמנים ולסף תודעה מתקדם יותר.

🔸🔸🔸