היום היו מהומות בהר בית, ואני חשבתי לעצמי שהמציאות שבה מתקיימים קונפליקטים שכאלה, היא מציאות הזויה שבה לא מתקיימת ההבנה שכל הדתות כולן הן חלק מאותו מקור, חלק מאותה אחדות.
את המציאות הנוכחית, רוויית הקונפליקטים והשסעים, יכולה להחליף מציאות שבה אנשים מחוברים לנשמה שלהם, זוכרים את העצמי הקוסמי שלהם ואת המרחבים המופשטים והקוונטיים של הקוסמוס מהם הגיעו.
במציאות כזו, כל בני האנוש מקיימים חיבור פעיל לפנימיות שלהם, בה מתקיימת ידיעה ברורה ומובהקת שלנשמה אין דת, אין גזע או לאום או מין, והיא שדה תבוני ואינטליגנטי שמגלם עצמו בעולם הגשמי, בכל פעם בתחפושת שונה, מין שונה, לאום שונה, גזע שונה, דת שונה, מיקום גיאוגרפי שונה וכו׳.
מתוך כך, לא מתקיימת הזדהות עם הדת או הגזע או המין או הלאום, אלא הכרה כי זהו רק ביטוי אחד מיני רבים שהנשמה חווה, חוותה וגם תחווה.
במקום מלחמות על טריטוריה וקונפליקטים שיש בהם מאבק על משאבים ופסילה הדדית, הייתה נוכחת מציאות של הפריה הדדית, ובמקום מהומות בהר הבית, היו חגיגות המשלבות את תום צום הרמדאן עם יום ירושלים.
ראיתי בעיני רוחי את אנשי הדת השונים, מכל הדתות והפלגים, מספרים לציבור שמקורנו אחד, שאלוהים הוא אהבה ותבונה והוא מצוי בכל, כשדה תודעה עצום ועל סופי, שאינו קובע כיצד ליצור עימו קשר ואינו מכתיב דרך אחת ותו לא..
חזיתי במציאות שבה נציגי הדתות השונות חונכים להכרה כי לאמת פנים רבות, כי לאף אחד אין בעלות על אמת אחת ומוחלטת, לאלוהות פנים רבות, לאחדות הקוסמית פנים רבות – וכי כולנו חלק מן התמונה המרהיבה הזו ומרובת הגוונים.
רואה בעיני רוחי מציאות שבה במסגדים, כנסיות, בתי כנסת ומקדשים, מועבר המסר שהדתות הן כמו נחלים, שכל הנחלים זורמים אל ים האחדות הקוסמי ושישנם ערוצים רבים דרכם ניתן להתחבר לים הזה ואל האלוהות באשר היא.
רואה בעיני רוחי ברחבת הכותל מעגלי שיח, הגות, שירה ותפילה של בני דתות שונות, לאומים שונים, מכל גזע צבע ומין. רואה בהר הבית מדיטציה המונית הפתוחה לכל מי שמעוניין בכך.
רואה בעיני רוחי את ירושלים כמרחב של אהבה, סובלנות, קבלה, התחדשות, יצירתיות, גמישות, פתיחות, שלום והרמוניה בין שונים ומגוונים.
✨💫✨
אין באמת מקומות מקודשים.
אנחנו הם אלה המקדשים ומהללים, או לחלופין מבזים ומחללים.
מקום הופך למקודש מתוך הכוונה שאנחנו יוצרים ויוצקים אל תוכו ולא מכורח ציווי אלוהי. בכך המאבקים על מקומות מקודשים הם מיותרים וטפשיים ומרחיקים את בני האנוש מחיבור רוחני וממצב הוויה שיש בו שלמות הרמונית וחיבור לאחדותיות.
אלו הם מאבקים היוצרים סטגנציה, תנועה במעגל סגור וסגירה של ערוצי השראה המאפיינים את החיבור לאלוהות באשר היא.
האלוהות אינה שוכנת במחוזות של מריבה, כפיה, סטגנציה, אלימות, הדרה, שנאה ונפרדות.
האלוהות נוכחת במרחבים של אחדותיות ואהבה, קבלה וסובלנות, הרמוניה והפריה הדדית, תבוניות והתחדשות מתמדת.
השאיפה לחיבור רוחני ולממשק עם אלוהות, הינה שאיפה (גלויה או סמויה) הטמונה בכל אחד ואחת לחזור הביתה.
זהו אינו משכן חיצוני, אלא בית פנימי שבו טמון החיבור לאחדות הקוסמית - מקום בו הנשגבות והאלוהות יכולות לבוא לכדי ביטוי.
״גן-עדן״ הוא מרחב פנימי נפשי וכך גם ה-״גיהינום״, כך שביכולתו של כל אחד לבחור במצב ההוויה של ״גן-עדן״ שיש בו חיבור לאחדות הקוסמית, הרמוניה פנימית והרמוניה עם האחרים, מתוך שלום, שלמות, תבוניות אהבה ורצון.
לשם כך נדרש שינוי בתודעה המוביל להתפקחות מאשליית הנפרדות.
הדבר משול להתעוררות משינה עמוקה שבה האדם מוצא עצמו רואה את המציאות בעיניים חדשות לגמרי. בכך נוצרת טרנספורמציה עמוקה ושינוי ברצונות, במחשבות, ברגשות ובמעשים ומעבר משיתוף פעולה עם קונפליקטים ושסעים, לחתירה לאמת משותפת ואחדות.
✨💫✨
החיים שלנו מורכבים מארבעה כוחות יסוד דומיננטיים המשפיעים על המציאות שלנו:
❤️ כוח הרצון (אש)
💙 כוח המחשבה (אוויר)
💚 כוח הרגש (מים)
🧡 כוח המעשה (אדמה)
הקונפליקטים והשסעים המתקיימים בחברה בישראל ויוצרים מציאות מטלטלת ודיס-הרמונית, נובעים מסטייה ושיבוש עמוק של כוח המחשבה המוביל לתפישת עולם מעוותת הנוגדת את הטבע היסודי והמזוקק של קיומנו כאן כבני אנוש על פני האדמה.
בישראל נהוג להתייחס לארבעה שסעים מרכזיים המבטאים שיבוש בתודעה אותו נדרש לתקן על מנת לשנות את תפישת העולם ואת הפרספקטיבה, המשפיעות על המציאות היומיומית ומעצבות את הרצונות, הרגשות והמעשים.
השיבוש של התודעה נובע משיבוש בארבעת כוחות היסוד: רצון, מחשבה, רגש ומעשה.
❤️ השסע הלאומי (יהודים/ערבים) – התנגשות בין רצונות הנובעת מהתנגשות בין זהויות לאומיות – שיבוש בכוח הרצון
💙 השסע האידיאולוגי (נצים/יונים או ימין/שמאל) – התנגשות בין אידאולוגיות – שיבוש בכוח המחשבה
💚 השסע הדתי (דתיים/חילוניים) – התנגשות בין מערכות אמונה – שיבוש בכוח הרגש
🧡 השסע העדתי (אשכנזים/ספרדים-מזרחים) – התנגשות בין זהויות המבוססות על ארץ מקור ואורחות חיים – שיבוש בכוח המעשה
היכולת לכונן כאן בישראל חברה אחדותית, נובעת מתהליך קולקטיבי של שיבה אל כוחות היסוד המזוקקים מתוך ההכרה כי הלאום, הדת, העדה, הגזע, צבע העור, או הנטיה הפוליטית - כולם נחלים הזורמים אל ים אחד.
שינוי התודעה ושיבה אל כוחות היסוד המזוקקים אותם תיארתי, יוביל להבנה כי ניתן להגיע אל אמת משותפת שבה הגישות השונות והמגדרים השונים מפרים זה את זה מתוך הקשבה, דיאלוג, גמישות, והכרה עמוקה בכך שכולנו מאותו מקור, כי לכולנו זכות קיום כאן על פני האדמה וזכות לממש עצמנו באופן שלם והרמוני וכי יש מקום לכולם.
הכרה זו יוצרת את המרחב שבו אלוהות יכולה להתקיים - גן עדן עלי אדמות.