בפודקאסט ( Podcast ) המצורף ניתן להאזין לחבילת התודעה:
מהי פגיעות? ממה היא נובעת?
כאשר אתם חושבים על המילה פגיעות איזה אסוציאציה עולה בכם? איזה טיפוס מצטייר בעיני רוחכם?
רבים מכם יעלו בעיני רוחם דמות אנושית חלשה, מעודנת, פסיבית או שברירית, אך האם זה באמת כך?
לפני שאמשיך ואפרוש בפניכם את מה שעומד מאחורי התנהלות נפשית שיטתית שיש בה פגיעות, חשוב לי כי תעשו את האבחנה בין פגיעות לבין חשיפות, שהינן שתי תכונות שונות לחלוטין.
ההבדל בין פגיעות לחשיפות
בחשיפות מתקיימת המוכנות לצאת אל העולם ואל מערכות יחסים, ללא מערכות הגנה, בלב פתוח ומתוך מוכנות והתמסרות לגשת אל כל סיטואציה ללא מטעני עבר, מתוך פתיחות, גמישות אמון ונדיבות. האדם המצוי בחשיפות, הוא אדם המכיר בעוצמה שלו, מקיים כנות כלפי עצמו ומנהל תקשורת ישירה ושקופה עם האחרים, שבה הוא מביע באופן בהיר ונטול מערכות הסתרה את רגשותיו ומחשבותיו, ועושה זאת מתוך אחריות ובגרות.
פגיעות, הינה מצב נפשי שבו האדם חווה שהוא מותקף על ידי סביבתו ועל ידי המציאות, קורבן החווה פגיעה ומתוך כך חש כאב, עלבון, טראומה וסבל ומתבצר תחת שכבות של הגנה, שנועדו להפריד אותו מן הסביבה ומן המציאות ולהגן עליו מפני פגיעה נוספת. האדם השרוי בפגיעות נאחז במשקעי העבר, אינו מסוגל להיות כן עם עצמו או עם האחרים, יהיה פתלתל וימנע מלקחת אחריות על עולמו הפנימי ועל מערכות היחסים שהוא מקיים אל מול עצמו ואל מול האחרים.
המלצה לקוראים
כאשר אתם ניגשים לקרוא את הדברים, אני מבקשת כי תעשו זאת מתוך ההבנה כי אין בדבריי שפיטה את האנשים שהפגיעות היא טבע שני להם, אלא רצון לסייע להם ולהעניק להם כלים להתמודד עם הפגיעות ולשחרר אותה.
אעשה זאת על ידי פרישה של המנגנון הנפשי של הפגיעות, מתן הבנות מה עומד מאחורי הפגיעות וגם הבאה למודעות שלכם כי במידה ומתקיימת בכם באופן שיטתי פגיעות, כדאי לכם להסכים ולשחרר אותה מכיוון שהיא פוגעת בראש ובראשונה בכם.
מה נמצא בבסיס הפגיעות?
הפגיעות כשמה כן היא – היא פוגעת. משמע האדם המצוי במצב נפשי של פגיעות, פוגע בעצמו, באיכות חייו ובמערכות היחסים שלו ויתרה מזאת פוגע גם באחרים.
עד כה הבנו כי חולשה, עידון, פסיביות או שבריריות, הן רק ״תחפושות״ בהן מתחפשת הפגיעות, אך בפועל אלו איכויות שלא באמת מבטאות פגיעות.
אם כך - מה עומד בבסיס הפגיעות?
התשובה לכך היא שלמעשה, הפגיעות נובעת מאיכויות נפשיות של כוחניות, שליטה, נוקשות, קיבעון והיאחזות בעבר וגם התמכרות לקורבנות והיעדר מוכנות של האדם לקחת אחריות אמיתית על עצמו ועל המציאות הפנימית והחיצונית שהוא יוצר.
הפגיעות מעבירה את נקודת המיקוד של האדם כלפי חוץ אל מישהו אחר שהוא הפוגע ומגדירה את מערכת היחסים של העצמי אל מול האחרים כמערכת יחסים שיש בה שני מחנות או שני צדדים, המנהלים ביניהם מאבק מודע או בלתי מודע שיש בו פוגע ונפגע.
אדם המקיים פגיעות, מעביר את נקודת המיקוד שלו אל האחרים, שהם אלו הפוגעים בו.
איך נשמע הדיאלוג הפנימי של אדם המקיים בתוכו פגיעות? הוא ישמע בערך כך: ״הם פגעו בי, הם מכאיבים לי, הם לא בסדר, הם אשמים בכאב ובעלבון שאני חש...״ ועוד.
בנוסף, הדיאלוג הזה מפריד את האדם מן הסביבה שלו, מבצר אותו תחת שכבות של מערכות הגנה ויוצר מחנות של אני והם. ההפרדה הזו מלווה בצדקנות, האשמה את האחרים, שפיטה וקטלוג את האחרים כ-״לא בסדר״ ויוצרת ריחוק של האדם מעצמו ומסביבתו. הריחוק מבודד את האדם, המבוצר בפגיעותו ומוביל להיעדר תקשורת ובכך האדם בולם כל יכולת לקבל מראה מקום או סיוע מהסביבה המקיפה אותו.
ההתבצרות המתוארת, משאירה את האדם מכונס בפגיעותו, בתוך מרחב נפשי מצומצם האמור לשמור עליו מפני פגיעה, אך בפועל פוגע בו ומונע ממנו להשתחרר מכבלי הפגיעות ולצמוח אל מדרגה חדשה של אומדן עצמי, אחריות, כנות והתפתחות המולידים עוצמה.
הבידוד והבידול, ההפרדה והחלוקה למחנות של אני והם מונעים מן האדם לקיים מודעות עצמית שיכולה לקדם אותו ולפתח אותו, לאפשר לו להתפקח מפגיעותו ולקבל בהירות על עצמו ועל הכוחות הנפשיים המפעילים אותו ואינם מאפשרים לו לחיות חיים של סיפוק ורווחה.
בכך מרחיקה הפגיעות את האדם מן היכולת לנהל עם עצמו דיאלוג כן וער, המאפשר לו לקיים אומדן עצמי בהיר, גם אם הדבר כואב או לא נעים, ולקחת באופן פרואקטיבי אחריות על עצמו ועל האופן בו הוא מנהל את חייו.
פגיעות כמכשיר לשליטה באחרים
כאשר אדם פגיע, הוא תופש את עצמו כחלש. זוהי תחושה אשלייתית אשר מובילה את האדם להשתמש בפגיעות על מנת לגייס שליטה וכוח, ומרחיקה אותו מן העוצמה שלו.
איך זה נעשה?
האיכות הנפשית של פגיעות, פועלת כמנגנון שבאמצעותו האדם שולט באחרים ובולם כל אפשרות לתקשורת פשוטה, ישירה, כנה וקולחת הפותחת פתח להפריה הדדית, התפקחות, השתנות ושינוי.
הפגיעות מובילה לתנועה כוחנית, שבה האדם מתמרן את האחרים באמצעות פגיעותו וקובע כיצד יראה הדיאלוג עימם, תוך הימנעות מלגעת באזורים ״כואבים״ שלא נוח להתבונן עליהם או לדבר עליהם.
באמצעות מנגנון הפגיעות האדם שולט באופן שבו יתנהלו מערכות היחסים שלו ו״מאלף״ בהדרגה את הסובבים אותו לנהוג כלפיו בהימנעות ורתיעה המנציחים את ההתבצרות של האדם באזורי הנוחות שמתווה האגו שלו ולהימנע מתנועה שיש בה שינוי והתפתחות.
כאמור, באמצעות פגיעותו, האדם שולט ביחסים שלו עם הסביבה ומתמרן את האחרים לנהוג באופן המשרת את האגו שלו ואת ההתבצרות שלו במצב של פגיעות וקורבנות.
כיצד זה קורה?
כאשר האדם מגיב פעם אחר פעם בפגיעות, עלבון, החמצת פנים, האשמה את האחרים בכך שהם מעוררים בו מצוקה או כאב, הוא יוצר על בסיס קבוע דיס-הרמוניה בתקשורת עימו אשר אינה נעימה לסביבתו. כאשר הדינמיקה הזו חוזרת על עצמה, היא מרחיקה בהדרגה את האחרים ממנו, ומעוררת בהם רתיעה ממנו וממערכת התגובות שהוא יוצר ומופנית כלפיהם.
בכך ״מאולפים״ האחרים להימנע מתקשורת ישירה וכנה היוצרת ״פגיעה״ והאדם פוטר את עצמו מדיאלוג שקוף ממנו הוא רוצה להימנע.
בכך נותר האדם מופרד מסביבתו, לכוד בפגיעותו ונע בחייו במעגל סגור המשחזר פעם אחר פעם חוויות של פגיעה, תסכול, קושי, חוסר אמון באנשים, נפרדות ונוקשות, היעדר לקיחת אחריות, חיכוך, סבל והיקשרות לכאב וטראומות עבר.
פגיעות לוכדת את האדם בעבר
האדם הפגיע, הוא אדם פגוע, אשר נאחז בטראומות עבר ונקשר אליהם ככאלה המגדירות אותו ואת יחסו אל העולם.
אין זה משנה אם הטראומה מוצדקת או שאינה מוצדקת, האחיזה בה יוצרת משקולת כבדה של פגיעות המביאה את העבר אל זמן ההווה ולא מאפשרת לאדם להחלים עצמו, לשנות את התפישה שלו ואת המסקנות שלו על עצמו ועל העולם, להתחדש ולהשתנות.
כאמור, הפגיעות יוצרת מיסוך, מחבלת בתקשורת של האדם עם עצמו ועם האחרים ומובילה להיעדר כנות היוצרת ערפול של תפישת המציאות. בכך המחשבה של האדם לכודה באופן מתמיד באירועים ״פוגעים״ שהתרחשו בעבר המשפיעים על ההווה, ומושכים אל האדם עוד ועוד חוויות של פגיעה, בחינת אשר יגורתי בא לי.
משמע, הפגיעות יוצרת עולם פנימי שבו יש פגיעה וכאב מתמיד, ציפיה מתמדת לעוד פגיעה ובכך עוד ועוד סיטואציות שבהן האדם יוצר מציאות של היפגעות ומשחזר את החוויה של פוגע ונפגע המשמרת אותו בעמדת הקורבן ומזינה את ההתמכרות לרגשות שליליים ואת היעדר האמון באנשים.
בהקשר הזה חשוב ממש לזכור כי האחיזה בעבר מייבאת אותו אל ההווה ואילו השחרור שלו פותח פתח לשינוי והתחדשות, ולהכיר בכך כי פגיעות מעודדת סטגנציה ועמידה במקום.
לאגו האנושי קל הרבה יותר להיכנס לעמדת הפגיע, מאשר לקחת אחריות על המציאות הפנימית ולהסכים להמיר כאב, האשמה, פסיביות ומרירות, באהבה, אחריות, פרואקטיביות וחדוות התפתחות ועשיה המוביליות לטרנספורמציה ושינוי.
הפגיעות פועלת בשירות האגו, ויוצרת באופן מתמיד וללא קשר למציאות, כאב נפשי המציף וממסך את הנפש, מנציח את העבר, מונע התחדשות בהווה ובכך משפיע על הפוטנציאלים העתידיים של צמיחה והתחדשות, מבטל אותם ולא מאפשר להם לבוא לכדי ביטוי.
💡כאשר אתם מזהים בתוככם פגיעות, צרו בחירה מודעת לנקוט ב- 12 צעדים שיסייעו בעדכם מאוד :
- ראשית זכרו כי כאשר עולה בכם פגיעות, אתם בראש ובראשונה פוגעים בעצמכם
- זכרו כי פגיעות משמעה סטגנציה והיעדר התחדשות והכריזו ביניכם לבין עצמכם כי אתם מבקשים ליצור תנועה שיש בה התחדשות ושינוי
- המירו את הפגיעות במוכנות כנה לקחת אחריות על הכאב שאתם חשים
- שאלו עצמכם: האם אתם מכורים לרגשות של כאב, סבל וקורבנות ככוחות בהם אתם מתבוססים הבולמים אתכם מלהיות אקטיביים ולנוע אל מחוץ לאזורי הנוחות שלכם?
- שאלו את עצמכם: איזה רגשות הייתם רוצים לסגל לעצמכם התומכים מעבר מפגיעות לאחריות ומחולשה לעוצמה?
- צרו בחירה מודעת להתידד עם קשת רגשות חדשה וחיובית המעודדת אתכם להיות פרואקטיביים ולהתחדש
- הכירו בכך כי רק אתם יכולים להכאיב לעצמם והעבירו את המשקל מן החוץ כלפי פנים
- הימנעו מלהאשים אחרים בכאב שלכם והסכימו לעבור דרך הכאב של הפגיעות ולצאת מן הצד השני מפוקחים, בהירים ומלאי מוטיבציה
- פתחו בהדרגה דרכי תקשורת שיש בהן כנות וישירות אל מול עצמכם ואל מול האחרים
- הכירו בכך שכאשר אתם נקשרים לטראומות מן העבר, אתם משחזרים את העבר ויוצרים מעגל סגור שבו אתם מביאים את העבר אל ההווה ומנציחים את אותה חוויה של כאב ופגיעה ובכך לא נותנים לעצמכם אפשרות לפתוח דף חדש
- הסכימו לשחרר את העבר, לשחרר את הפגיעות ואת שכבות ההגנה והשליטה שיצרתם
- הסכימו להשתנות, לעבור שינוי ולפתוח את עצמכם לתפישת עולם חדשה שבה אין פוגעים ונפגעים, טובים או רעים, אלא דינמיקה של התפתחות ולמידה
שלכם באהבה רבה 💜
האיור מאת Jérémie Claeys.