נגיף הקורונה ומשל הרכבת הדוהרת אל התהום

לוהאריה | 18.03.2020

לפני כשבוע וחצי, ביום שבת הקלטתי חבילת תודעה בת שעה שבה אני מביאה ידע מקיף ותודעה רחבה על המצב בעולם בכלל, על וירוס הקורונה בפרט ועל המשמעויות הנסתרות שלו. 

על שולחני מונחים 14 עמודי תמלול של ההקלטה הזו, שאני עורכת ומחלקת לחבילות תוכן שאוכל להעביר אליכם בערוצים השונים. 

מתבוננת על הכתוב, ושואלת את עצמי, עד כמה בכלל אנשים מתעניינים בהבנת עולם הסיבות שממנו נובעות התוצאות בעולם שבו אנו חיים...?

עד כמה אנשים רואים את הקשר ההדוק שבין הבחירות היומיומיות שלהם וסגנון החיים שלהם לבין המציאות עימה אנו מתמודדים כעת...? ועד כמה קיימת בנו כאנושות המוכנות ליצור שינוי ?

הוגה וחושבת ביני לבין עצמי על הדברים ומוצאת שיש משהו מאוד חשוב ומאוד בהיר הגלוי לעין כל, ואינו מצריך תודעה גבוהה וראייה של הסמוי, ועל כך כתבתי בפוסט הזה ״הקורונה ומשל הרכבת הדוהרת אל התהום״.

🔹🔸🔹

שוחחתי עם אדם שמצוי כל כולו עמוק בתוך חרדה ולחץ בעקבות וירוס הקורונה.

כשניסיתי להבין את מקור הלחץ שלו, הוא אמר שמה שמפחיד אותו הוא שהאנושות מורכבת מציבור אדיש ובור, שהוא לא סומך, על הישראלים בפרט ועל בני האדם בכלל, שיגלו אחריות וסולידריות, מכיוון שיש להם נטיה להתנהגות עדרית והישרדותית שבה כל אחד דואג לעצמו ולא אכפת לו בכלל מן האחרים.

הוא תיאר תרחיש אימה שבו מתוך בורות, היעדר אחריות ואנוכיות, אנשים ימשיכו להתנהל כרגיל ובכך הווירוס יופץ במעגלים רחבים שבסופו של דבר יפגעו בחלשים – קשישים, אנשים שמערכת החיסון שלהם חלשה, חולים וכו׳. הוא תיאר תרחיש שבו בתי החולים מוצפים בהמוני אנשים היסטריים ומפוחדים שבכלל לא זקוקים לשירותי בית החולים אך יוצרים צואר בקבוק שפוגע באלו שבאמת זקוקים לסיוע.

הוא חרד מן הפגיעה במשק מן המצב הכלכלי, והפגיעה בשגרה שלו מערערת אותו ויוצרת אצלו תחושה של איום קיומי ואי וודאות.

שאלתי אותו - מה לדעתו בא הווירוס לומר לנו כאנושות, והוא אמר שזה ממש תמרור אזהרה שמשהו לא עובד נכון וצריך להשתנות.

שאלתי אותו – מה למשל אתה לוקח מזה לחיים שלך?

וכאן הוא נעצר ואמר שאצלו הכל ממש בסדר והוא לא רואה שהוא צריך לשנות משהו בהתנהלות שלו.

שאלתי אותו – האמנם? האם לאור המתרחש, הוא לא מזהה שום תחום בחייו שהוא יכול לשנות או לשפר? מה הוא קונה? כמה הוא קונה? איפה הוא קונה? מה הוא אוכל? איך הוא צורך מידע?  אילו מהאמונות והדעות שלו יכולות להשתנות בעקבות משבר הקורונה? ועוד ועוד.

הוא שתק...

אמרתי לו שאם כל אחד ואחת מבני האנוש, ישאל את עצמו איך הוא יכול ליצור שינוי בהרגלי החיים שלו, לאור הטלטלה שיוצר וירוס הקורונה, נוכל ביחד כחברה ליצור שינוי גדול.

אם כל אחד ואחת יראה עצמו כאזרח העולם, וכולנו נבין שביחד, דרך סגנון החיים, ההרגלים והנורמות, אנחנו משפיעים על האנושות כולה ועל עתידה של הפלנטה, נוכל להתחיל וליצור שינוי שנוגע בחיי היומיום שלנו ומשפיע על כל תחומי החיים.

אם נבין שהמתרחש בישראל, אינו מנותק מן המתרחש בסין, איראן, איטליה או בכלל אסיה, אירופה, אוסטרליה, אמריקה, אפריקה או אנטרקטיקה, נתחיל להבין עד כמה אנחנו קשורים זה לזה ועד כמה אנחנו נדרשים לשתף פעולה על מנת לשנות את ההרגלים הגרועים של האנושות, את הדעות הקדומות והמסולפות וליצור כאן אלטרנטיבות חדשות שיבטיחו את עתיד האנושות ואת שלום כדור הארץ.

בתחילה, זה אולי יהיה לא נוח, כי נתחיל להתנהל באופן שאנחנו לא רגילים אליו ולא מכירים, אבל בהדרגה תתחיל להתבסס פה מציאות אחרת, שבה הרבה ממה שמקובל כיום לא יתקיים מכיוון שנבין שהוא מזיק לנו ומזיק לעולם בו אנחנו חיים.

🔹🔸🔹

כרגע, אני רואה שהרבה אנשים ממשיכים עם אותם הרגלים ונורמות, גם בתוך הבידוד.

במקום להסתובב בקניונים-משוטטים באתרי קניות, במקום להתכנס פנימה ולעשות חושבים-מנהלים אינטרקאציות מוגברות ברשתות החברתיות, במקום לקחת פסק זמן ולהירגע משטיפת המוח התקשורתית – צורכים כמויות של מידע ללא כל סינון.

אני רואה מובילי דעת קהל וידוענים שמטיפים להישאר בבית ולתרום למאמץ לעצירת המגיפה ובמקביל, ללא כל מודעות, ממשיכים להעצים את המעגל הסגור של פרסום מוצרים ועידוד צריכה של פריטים שאנחנו לא באמת צריכים.

אני רואה אנשי תקשורת שחוגגים את הדרמה ומעבירים מידע מגמתי שאינו מנותח כראוי ובכך עלול להטעות.

הקורונה הפעילה אזעקה כלפי תושבי כדור הארץ – אך רבים מהם אינם מודעים למשמעויות האזעקה ולקשר הישיר שלה אל כל אחד ואחת מאיתנו.

🔹🔸🔹

על מנת להמחיש לכם את הדבר אתאר לכם דימוי אותו אני רואה לנגד עיני כבר תקופה ארוכה:

נסו לדמיין רכבת שסטתה ממסלולה ודוהרת אל התהום.

בקרונות השונים מצויים נוסעים, אשר מקיימים פעילויות שונות ומגוונות המרכיבות את החיים בתוך הקרון ומאיצות את מהירותה של הרכבת.

הנוסעים מקבלים אזהרות על כך שהרכבת ירדה מן המסלול, אך ממשיכים להתנהל כרגיל, כאשר אינם קולטים כי הפעילות בה הם עוסקים מאיצה את הרכבת, ואינם מזהים שהקרונות השונים אינם נפרדים זה מזה, אלא הם חלק מאותה רכבת, משפיעים זה על זה ועל הרכבת כולה.

עכשיו בואו נצרף לדימוי הזה את וירוס הקורונה.

וירוס הקורונה מתפשט בכל הרכבת, בלי להבחין בין הקרונות השונים, כי כל הקרונות כולם הם חלק מאותה רכבת.

הוירוס מאט את הפעילות של הנוסעים בקרונות השונים ומאלץ אותם בכוח להתנהל באופן שונה מן הרגיל, מה שמאט את הרכבת, מעודד חשבון נפש וגם פותח את המודעות של האנשים לכך שאפשר להתנהל גם אחרת.

אם מתבוננים על ווירוס הקורונה, מתוך נקודת המבט הזו, מבינים כי הוא אינו מאיים על קיומה של האנושות, אלא דווקא מאט את הדהירה הבלתי מודעת שלה אל התהום.

🔹🔸🔹

האם האנשים בקרונות השונים יבינו כי הם חלק מאותה רכבת?

האם ישכילו לשנות את ההתנהלות שלהם בקרונות השונים ובווירטואוזיות ליצור התנהלות שונה וחדשה שלא רק שמאיטה את הרכבת אלא גם מתחילה להחזיר אותה למסלול?

האם הנוסעים ברכבת יקחו אחריות משותפת על הובלת הרכבת אל דרך הרמונית?

האם בעלי האינטרסים השונים יאפשרו את כל זאת?

אני מייחלת בכל ליבי, ובכל עוצמת הרצון שלי, שיותר ויותר אנשים יתעוררו בימים הללו לחשבון נפש שיש בו קבלת החלטות הנוגעות לחיים שלהם ומסייעות להשיב את האנושות ואת כדור הארץ למסלולו.

בסופו של דבר, חשבון הנפש נועד להוביל אותנו להבנות פרקטיות ויישומיות המשפיעות על הצריכה שלנו, על התזונה שלנו, על כמות הפסולת שאנו מייצרים, על המידע שאנו צורכים, על האופן שבו אנחנו מגדירים את הזהות שלנו (לאומית-מקומית, או אוניברסלית-גלובאלית), על שיתופי הפעולה שאנו יוצרים, ועל מידת המעורבות שלנו בניווט הרכבת שכולנו נוסעיה אל מסלול בטוח.

האם נצליח כאנושות לצמוח מתוך האירוע המטלטל הזה? הרבה תלוי במוכנות של כל אחד ואחת מאיתנו להסתכל על המשמעויות אותן תיארתי ועל שינוי אמיתי של דרכי ההתנהלות שלנו, כפרטים וכאנושות.

מה שניצור הוא שיהיה.

לוהאריה