מעבר מזהות מגדרית לזהות אותנטית

לוהאריה | 24.05.2020
מאז התפרצות נגיף הקורונה נרשמה עליה של 30 אחוזים באלימות במשפחה. סיר הלחץ שיצר הנגיף, הבידוד, אי הוודאות וערעור המציאות, העצימו מאוד מקרים קיימים של אלימות במשפחה וחשפו מקרים חדשים, אשר צפו ועלו לפני השטח.

מתחילת השנה נרצחו 11 נשים.

אנו חיים בחברה שהדרת נשים, אפליית נשים, קיפוח נשים ואלימות כנגד נשים, מוטמעים אל תוך התודעה ונעוצים בדעות קדומות, נורמות מסולפות וחלוקות תפקידים מסורתיות המגובים באמונה דתית ובתפישה פטריארכלית שיש בה בורות, נבערות, קפיאה על השמרים והיאחזות במבנים חברתיים קיימים המשמרים הגמוניה כוחנית.

מי שמעוניין לקרוא עוד על כך הנה פוסט קודם שלי בנושא:

 
🔹 🔹 🔹
 
לצערי, את כללי המשחק שמקורם בתפישה זכרית כוחנית, מאמצים רבים, גברים ונשים, זאת כדי להתקדם ולשרוד בחברה תחרותית, כוחנית, אלימה והישגית.

בעיתון כלכליסט פורסמה כתבה ובה נתונים על כך ש: ״גברים אמנם מתים יותר מקורונה, אבל בכל פרמטר אחר נשים סובלות יותר: הן סופגות יותר פיטורים וקיצוצי שכר, מתקשות לחזור לעבודה, עובדות במקצועות שחושפים אותן להידבקות וסובלות מאלימות בבית. צלילה לנתוני המגפה שכבר נחשפו והשוואה למשברים בעבר מלמדת שכאשר סערת הקורונה תשכך, הנשים יגלו שהושארו מאחור״

גם 'תקרית המכנסיים הקצרים' המגיעה בכל שנה בקיץ, ומעוררת סערה סביב אורך המכנסיים הקצרים שתלמידות מורשות ללבוש, מלמדת כי דבר לא השתנה או הוטמע בהתייחסות המובנית לנשים, נערות וילדות כאל אובייקט אשר נדרש להסתירו ולכסותו על מנת להגן על הסביבה הגברית הייצרית מפני חלילה גירוי מוגבר.

🔹 🔹 🔹
החברה שלנו משוועת לשינוי בכל תחומי החיים. אך כדי ליצור שינוי שכזה, נדרש שינוי תודעתי רחב שיש בו פיגוג של תקרת הזכוכית הקולקטיבית, שחרור של מערכות אמונה ומסורות, פיגוג של דעות קדומות ומוכנות לשנות את התפישה הקולקטיבית שבאמצעותה הפרטים בחברה מגדירים את הזהות שלהם.

שינוי זה ינבע מן ההכרה כי כולנו מאותו מקור, ישויות רוחניות שבחרו לחוות חוויית חיים גשמית, לבשו צורת אנוש ועטפו עצמן בתחפושות ותדמיות ובהן גם דת גזע ומין.

▪️הנשמה אינה יהודיה, או נוצרית או מוסלמית או הינדית.
▪️הנשמה אינה זכר או נקבה במובן המקובל כאן על פני האדמה.
▪️לנשמה אין לאום.
▪️לנשמה אין צבע עור – אלא היא שדה של אור

הנשמה היא אינטליגנציה טהורה אשר אינה מוגדרת על ידי דימוי חיצוני גשמי וממשי.

הדימוי החיצוני, ובתוכו הגבריות והנשיות, הינו עטיפה חיצונית שמתחתיה נמצא גלעין מזוקק שאין לו הגדרה של זהות גברית או נשית.

גלעין זה הינו עצמי מופשט שרבים אינם מכירים בו ואינם מחוברים אליו. זוהי הזהות האותנטית אשר החיבור אליה ממוטט את כל גדרות המגדר וההפרדה ומבטל כל סיכוי לדיכוי, הדרה, אלימות או מלחמה לטובת שיתופי פעולה, הפריה הדדית, כבוד הדדי וערבות.

ההכרה הזו, כי הזהות שלנו עמוקה הרבה יותר מאשר החלוקות המגדריות האשלייתיות הללו, תוביל להתפקחות עמוקה מן החלוקות וההפרדות הללו, תשנה את יחסי הכוחות בתוך החברה ותוליד תפישה אחדותית שתשנה את כל סדרי החיים ותוביל לשוויון זכויות מלא לכל ישות אנושית באשר היא.

כאשר תהליך זה יתרחש, תהפוך האנושות מחברה מפוררת ומופרדת, רווית מלחמות וכוחניות, לחברה אשר פועלת בהפריה הדדית מתוך חוויה של שותפות גורל ואחדות.

זהו תהליך מתבקש, אשר הינו חלק מן האבולוציה שהחברה האנושית נדרשת ליצור על מנת להבטיח את קיומה בתנועה אל תוך המאה ה-21.

בפוסטים הבאים אכתוב על הנושא של זהות.

שלכם באהבה 💜
לוהאריה