למגר את תרבות האונס

לוהאריה | 21.08.2020

בקשה לציבור הקוראים:

אם אתם רואים את עצמכם כשגרירים של רצון טוב וסוכני שינוי, אנא הקדישו זמן לקריאת הטור הזה, גם אם הוא דורש מכם לעצור לרגע, להגות, להפנים וגם להתמודד עם הכאב והתסכול שעלולים לעלות תוך כדי הקריאה.

אני כותבת את הדברים מתוך רצון גדול לשנות את המציאות בה אנו חיים, להשפיע עליה ולנתב את מדינת ישראל ותושביה אל עתיד של תקווה ומתוך אמונה כי זה אפשרי.

אנא קיראו את הדברים מתוך הכרה כי ניתן לנו לפוגג את האשליה כי אנו נפרדים זה מזה, לטובת ההכרה כי ניתן להתאחד סביב אמת משותפת שלא ניתן לערער עליה והיא אמת של יושרה, טוהר, ערבות הדדית, כבוד לאדם ולסביבה, מחויבות ללקיחת אחריות על הבחירות שלנו ועל התוצאות וההשלכות שלהן.

▪️ ▪️ ▪️

אני עוקבת אחר כל המתרחש בארץ והלב שלי בוכה.

המצב הפוליטי הגרוטסקי שבו אדם אחד, שאיבד כל מוסר וערכים, מוביל מדינה שלמה אל אבדון, בחסותם של משתפי פעולה עלובים המקדשים כוח, כסף וכבוד, דואגים רק לעצמם ובזים לכל מה שאינו כזה. ההפגנות שהאלימות בהן גואה ועולה, ההתעללות המזעזעת והמצמררת בפעוטות, האונס המחריד באילת, התמונות מאתרי הטבע השונים המלאים בזוהמה שהשאירו אחריהם מטיילים ועוד תופעות רבות המייצגות מדרון מוסרי וערכי שבו דוהרת החברה הישראלית מזה תקופה ארוכה, בקצב הולך וגובר.

הרשתות החברתיות זועקות.

נשים מגנות את האונס באילת ומשתפות בחוויות אישיות של תקיפות מיניות מסוגים שונים וקוראות לא עוד. גברים מוקיעים את התופעה ומצטרפים לקול הקריאה הזה.

רבים נחרדים מן ההתעללות בפעוטות וקוראים לענישה כבדה.

פעילי סביבה מנסים למנוע את ההרס הסביבתי הבא הנעשה בשם אינטרסים של טייקונים.

המשותף לתגובות השונות לתופעות הללו הוא הקריאה: ״תעשו משהו❗️״.

ואני שואלת את עצמי: מיהו זה שיעשה משהו? האין אנשים מזהים את הקשר שבין המציאות החברתית והפוליטית לבין האירועים המתרחשים? האין הם מבינים שהם שותפים למציאות הזו?

▪️ ▪️ ▪️

הפיד שלי מלא בתמונות מן ההפגנות השונות המתקיימות ברחבי הארץ: שלטים ובהם סיסמאות המייצגות ערכים וחזון, חלק מן השלטים מלאי הומור, אחרים מבטאים משחקי לשון, מיצגים שונים או לחלופין קריאות מצוקה.

אנשים מכל גווני הציבור יוצאים מאזורי הנוחות שלהם ובאים להפגין כדי לדרוש את המובן מאליו שהפך לנדיר במחוזותנו: מנהיגות ישרה וערכית הרואה לנגד עיניה את תועלת הציבור, חפה מאינטרסים אישיים או מהשפעות של בעלי אינטרס ומהווה השראה מתוך דוגמא אישית.

שוטרים מנסים לשמור על הסדר והמרחב הציבורי, אך ביניהם מצויים כאלה הפועלים באלימות קשה ומטלטלת. האלימות מצויה גם בקרב חלק מהמפגינים ששוכחים שהשוטרים גם הם בני אדם וכל האווירה הזו מעוררת חוויה של מלחמת אחים.

כאשר אני מתבוננת על המסלול בו אנו נעים כחברה, אני מזהה קשר בין כל המקרים. קשר המחבר את כל חלקי האירועים הללו לכדי מצב תודעה קולקטיבי שאני קוראת לו ״תרבות האונס״.

▪️ ▪️ ▪️

כל האירועים המתוארים, אינם מתרחשים בריק. הם מתרחשים באטמוספירה המאפשרת להם להתקיים, לגדול ולהתבסס כנורמה המשפיעה על פני החברה כולה.

זוכרים את האנסים מהעיירה איה נאפה, ששוחררו בקומבינה בקפריסין והתקבלו בארץ כאילו היו גיבורים שחזרו משדה הקרב וזאת בשם הנרטיב הלאומי של עם המגונן על בניו?

זוכרים את אלאור אזריה שירה בפלסטיני פצוע, הפך לגיבור של שכבות רחבות באוכלוסיה וחובק גם על ידי ביבי ומנהיגי ימין?

מטיילים על חוף הים, מבועתים מכמויות הזבל והזוהמה ומתחילים לאסוף זבל ככל יכולתכם בלב כבד ובעיניים דומעות?

מבקרים בשמורות הטבע ובמקום להתענג על יופי והרמוניה מוצאים את עצמכם מנקים פסולת בכמויות?

המומים מהמתרחש בפוליטיקה ולא מבינים איך מצב אבסורדי שכזה מתאפשר, כאשר כולנו בני ערובה בידיו של אדם אחד וחבר מרעיו?

נמנעים מלצפות בטלוויזיה מכיוון שאתם מזועזעים משטיפת המוח המנפקת פייק-ניוז בכמויות ומאדירה מסרים כוחניים, אלימים, סקסיסטיים ושטוחים?

ברוכים הבאים אל חברה שחלקים ניכרים מתוכה מקיימים כנורמה את ״תרבות האונס״❗️

▪️ ▪️ ▪️

מה מאפיין את תרבות האונס? מהו הפרופיל של אלו המשתייכים לתרבות האונס?

▪️ אלו גברים ונשים הממוקדים באופן אגוצנטרי בצורכי העצמי, עושים שימוש בכוח ובאלימות, תוך כדי דריסה ברגל גסה את כל מה שמפריע להם בדרכם למילוי התאוות והצרכים האישיים.

▪️ המיקוד האגוצנטרי במילוי התאוות והצרכים, מלווה בגסות רוח, תחושת ״מגיע לי״, לקיחה בכוח, התייחסות אל אנשים אחרים, בעלי חיים, טבע ואל המרחב הציבורי כאל חפצים שנועדו לשרת את צורכי העצמי ולספק את מאווייו.

▪️ אלו המשתייכים לתרבות האונס הם אנשים ממוסכים, חסרי אחריות, אשר אינם מסוגלים לזהות את הקשר בין הבחירה שלהם וההתנהגות שלהם לבין התוצאות וההשלכות שלה, ואם הם מזהים את התוצאות - הן לא באמת מעניינות אותם, מכיוון שכאמור המיקוד שלהם הוא במילוי צורכי העצמי ותו לא. מה שנקרא ״אחרי המבול״.

▪️ תרבות האונס, נותנת לגיטימציה להתנהלות כוחנית ואגרסיבית, שיש בה ניצול שרירותי, שימוש לרעה, דריסה של מה שנתפש כחלש והתנהלות שבה כל האמצעים כשרים.

▪️ תרבות האונס מעודדת סטריאוטיפים, מלבה את שנאת השונה, יוצרת דיכוי והדרה, מובילה לקיפוח, רדיפה, השתקה, דה-לגיטימציה של ציבורים שלמים, רמיסה וכילוי.

▪️ תרבות האונס ניזונה מתודעה הישרדותית שבטוחה ש״באים עלינו לכלותנו״, שאנחנו נרדפים ולכן, נדרשים להתאגד ולהאדיר כוח כדי להגן על עצמנו. בכך ״תרבות האונס״ מעצימה שבטיות, עדריות והעדפת הלאומנות על-פני ערכים ומוסר.
 

אנו רואים את האנשים המשתייכים לתרבות האונס בכל מקום סביבנו:

▪️ בפוליטיקה – תרבות האונס מקובלת והפכה לנורמה שבה הכוחניות האלימה, הניצול השרירותי, האופורטוניזם הטהור, השקרים, הרמייה, היעדר האכפתיות, חוסר האחריות, ההתעלמות מהתוצאות וההשלכות המצטברות, הינם המצב הרווח בקרב חברי הכנסת.

מנופי הלחץ של המפלגות החרדיות, החורטות על דגלן הדרה של ציבורים שלמים, גם היא חלק מתרבות האונס, אשר בה החרדים מתיימרים לדבר בשם שמיים ולייצג לכאורה ערכים יהודיים. אך בפועל הם אונסים בכוחניות ציבורים שלמים וכופים עליהם אופייני התנהלות מנוונים, מיושנים ואבסורדיים המונעים קידמה ומכרסמים בדמוקרטיה עד כלות.

▪️ בבידור - תרבות האונס קיבלה לגיטימציה באמצעות החיבוק של הממסד את הזמר הלאומי שהפעיל ״פות-מוביל״ וניצל נערות משכבות חלשות. לגיטימציה נוספת ניתנת באמצעות מתן עונשים קלים למטרידים מיניים בתוך התעשייה הזו (ובכלל).

תרבות האונס מקבלת לגיטימציה, בכל פרסומת ותכנית טלוויזיה, המנציחה את ההתייחסות אל נשים כאל חפץ, אובייקט מיני ומעודדת תפישות פטריארכליות בשיתוף פעולה הן של נשים והן של גברים, הלוקחים חלק ביצירת הנרטיב הזה ועושים בו שימוש ציני לשם פרסום והצלחה.

▪️ על חוף הים ובאתרי הטבע -  תרבות האונס מתבטאת בהתייחסות אל הטבע כאל מרחב שנועד לשרת את צרכי העצמי, לספק את תאוותיו ולהסב לו הנאה. בכך התנהלות כוחנית, לקחנית, אלימה, אנוכית וממוסכת רומסת ברגל גסה את הטבע ומזהמת אותו.

▪️ בפעוטונים – תרבות האונס באה לכדי ביטוי בהתנהלות אכזרית, אלימה, כוחנית, חסרת סבלנות, המתעללת בעוללים אשר נפשם טהורה ורכה ואינם מסוגלים להגן על עצמם או לזעוק לעזרה.

▪️ ברמה החברתית – הפער בין העניים והחלשים לבין העשירים והחזקים הולך וגדל, כאשר המדינה מתעלמת מן השכבות החלשות ומשאירה את הטיפול בהן לעמותות וגופים התנדבותיים.

ועוד דוגמאות שקצרה היריעה מלתאר.

אל תוך כל אלה מגיע האונס באילת המשקף את פני החברה בה אנו חיים: קח כפי יכולתיך, ספק את צרכיך, דרוס ברגל גסה, רמוס את החלש והשונה, השתמש ונצל, התעלם מן התוצאות וההשלכות של מעשיך.

▪️ ▪️ ▪️

כאמור, תרבות האונס שרווחת כאן, אינה מתקיימת ברִיק אלא צומחת מתוך אקלים חברתי שבבסיסו:

▪️ חוויית הישרדות לאומית המעודדת לאומנות (באים עלינו לכלותינו).

▪️ נרטיב לאומי של נרדפות המעודד תחושת קורבנות והיעדר לקיחת אחריות (כולם אנטישמים).

▪️ קידוש הכוח והשררה ככאלה המגנים עלינו והאדרה של דמויות כוחניות וסמכותיות (פוליטיקה וקשרי הון-שלטון הדורסים את שומרי הסף של הדמוקרטיה).

▪️ תפישה פטריארכלית שמרנית המגובה בכפייה דתית ומעוגנת על ידי המסורת והדת. תפישה זו מאדירה שבטיות שבסיס כוחה זכרי, ממקמת את הנשים בתפקידים שנועדו לשרת את הגברים וממסגרת אותן לתחומים מוגבלים (היעדר ההפרדה בין דת למדינה, שמרנות, וקפיאה על השמרים ברמה הערכית).

▪️ היעדר חינוך וחניכה של שכבות רחבות בחברה, טיפוח אידיאל לאומני כבסיס ערכי המנותק מראיית הקשרים חברתיים רחבים ומתפישות עולם מתקדמות (מערכת חינוך לא מתפקדת ומיושנת אשר אינה מעניקה פתרונות לבעיות השעה, הדרדרות מוסרית, טשטוש החזון ותחימה שלו לנרטיב לאומני ותו לא).

▪️ מיסוך, בורות והיעדר מודעות, המנתקים מהיכולת לראות את הקשר שבין הבחירה לתוצאות וההשלכות שלה (התרחקות מהגות והעמקה, לטובת תרבות שטחית וקצרת רוח).

▪️ אנוכיות תוך פיתוח של ״תרבות-פנאי״ המקדשת ייצריות, תאוותנות, צרכנות לא מבוקרת ומטפחת אגוצנטריות דורסנית (תעשיית בידור המנפקת מוצרים על-פי פורמולות ממכרות שנועדו להגדיל רייטינג ובכך, פעולה כנגד הציבור במקום לתועלת הציבור).

▪️ רשתות חברתיות הנותנות במה ליצרים אפלים, שיח מתלהם, כוחניות, פייק-ניוז ופוגענות, ומעניקות לגיטימציה לאלימות קשה (שימוש בטכנולוגיה לרעה במקום כפלטפורמה המעצימה את החברה ומשפיעה על המציאות לטובה).

▪️ ▪️ ▪️

היכולת למגר את תרבות האונס טמונה ביכולת שלנו לגעת בסיבות ולא בתוצאות, להוקיע את כל מאפייני תרבות האונס, מתוך כך שאנו משתחררים מן הזהות המגדרית, המגזרית, הספציפית או מהדעה הפוליטית, לטובת זהות רחבה יותר הרואה את שלל הגוונים והמגזרים בחברה כחלק ממכלול ואת העצמי ככזה המייצג את המכלול הזה.

אינני מזדהה עם האופן בו אני מקוטלגת במרשם האוכלוסין: אישה, יהודיה, ישראלית, חילונית, וכו׳. אני תופשת את עצמי כרחבה הרבה יותר מאשר ההגדרות השטוחות הללו ולכן ההתייחסות שלי אל התופעות אותן תיארתי נובעת מנקודת מבט של ישות רחבה, הרואה כיצד הכל קשור בכל ועד כמה איננו מנותקים זה מזה, אלא משפיעים זה על זה.

כאשר אני ניגשת להתמודד עם תרבות האונס, אינני עושה זאת מתוך נקודת מבט צרה העוסקת במגזר ספציפי, אלא מתוך ראייה הוליסטית המבקשת למגר את תרבות האונס מן השורשים שלה ולפרק את התשתית ממנה היא ניזונה.

הפנייה הנקודתית של מגזרים שונים לטיפול בתוצאות של תרבות האונס, הינה טובה ומעוררת השראה. הארגונים השונים הפועלים להעלאת המודעות ושינוי התודעה הינם הכרחיים וחשובים, אך חיוני שהם יפעלו מתוך שיתוף פעולה.

בעיני להילחם על זכויות נשים ובו זמנית לשנוא זרים, מעקר את המאבק הזה מתוקפו.

להילחם על זכויות לקהילה הגאה ובו זמנית להתלהם ברשתות החברתיות מעקר את המאבק מתוקפו.

להילחם כנגד אלימות מילולית ופייק-ניוז ובו זמנית לטנף את הטבע ולזהם אותו מעקר את המאבק מתוקפו.

וישנן עוד דוגמאות רבות לפרדוקסים שכאלה.

▪️ ▪️ ▪️

על מנת לשנות את המצב, נדרש לנו לפרק את התשתית המזינה את האקלים שבו תרבות האונס מתקיימת.

כיצד❓

המנוף המרכזי להשפעה על התשתית, הינו שימוש בכלי שנועד לעצב את התשתית – וזהו כיום המכשיר הפוליטי. המכשיר הפוליטי נועד לבחור את האנשים המייצגים את מה שאנו מבקשים לטפח ולקדם, ולהעניק להם את ייפוי הכוח, המנדט והגושפנקה לפעול בשמנו, ולעצב את פני החברה בה אנו חיים, את ערכיה, מוסדותיה ואת הכיוון אליו היא שואפת.

מעטים מבין חברי הכנסת הנוכחית עומדים בסטנדרטים של חזון, מעוף, חדשנות, יושרה, ערכים ואומץ לשנות, להשפיע ולהתנתק ממנופי הלחץ השונים.

את רוב חברי הכנסת נדרש לגרוף ולסלק מן המפה הפוליטית, בבושת פנים, ככאלה שבגדו באמון שניתן בהם ובתפקידם.

אך על מנת לעשות זאת, נדרש להתנתק מן הנרטיב של ימין ושמאל פוליטיים, לטובת ההכרה הפשוטה שערכים הם לפני הכל וכי ניתן לעצב אמת משותפת על בסיס של חוקי יסוד ברורים המשקפים את החזון הלאומי ואת הערכים בהם אנו מאמינים, וליצור תשתיות חדשות המבוססות על: חקיקה בלתי מוטה ומתקדמת, חינוך וחניכה של הציבור ליצירת שינוי ערכי מודעותי ותודעתי והרתעה באמצעות גורמי אכיפה הפועלים ללא כחל ושרק.

אך כדי לעשות זאת דרושה מנהיגות חדשה❗️

לוהאריה