ליל הסגר - מחשבות על חירות והתפתחות

לוהאריה | 08.04.2020
חג האביב מוצא אותנו השנה מבודדים בבתינו, מתמודדים עם וירוס הקורונה ועם האתגרים הלא פשוטים שהוא מציב בפנינו כחברה, השאלות שהוא מעלה הדורשות חשבון נפש והתבוננות מעמיקה והכשלים שהוא מציף, העולים על פני השטח ומנערים את מרקם המציאות המשותפת של כולנו.

בימים האלה כל כך ברור שאנחנו קשורים זה לזה באופן הדוק שאין באמת גבולות, הפרדות או שיוכים, אלא שכולנו חלק מרקמה אחת חיה, חלק מאותה תמונה גדולה ודינאמית שנקראת האנושות.

אנשים מסוגרים בביתם, נאלצים להתמודד עם איום כלכלי, עם לחצים בתוך התא המשפחתי ומערכות היחסים, עם דאגה ליקיריהם השייכים לאוכלוסייה המצויה בסיכון, עם תחושה של הפרה של החופש האישי, שעמום, בדידות ואף תסכול וקושי נפשי.

🍃🦋🍃
 
כשאני מתבוננת על התקופה ההזויה הזו, היא נראית כמו לקוחה מסרט מדע בדיוני אפוקליפטי, שבו הרחובות עזובים וריקים, והעולם כולו מאוים על ידי אויב כזה או אחר.

יצא לי השבוע להסתובב לזמן קצר ברחוב. שמתי על פני סרט צבעוני לשיער (על מנת לכבד את ההנחיות לשהות במרחב הציבורי בו אני פוסעת) והתבוננתי סביבי בעצב רב. המדרכה היתה מכוסה בכפפות פלסטיק, חלקן התעופפו ברוח, כמו רוחות רפאים חיוורות ושקופות, המאותתות על כך שהאנושות טרם הטמיעה את הצורך הדחוף בשינוי אורחות חייה וביציאה מבורות, אנוכיות וצורך בסיפוק מיידי, אל עבר תפישת עולם חדשה שיש בה אחריות אישית, ערות ואכפתיות.

ישנם כאלה המתבוננים על האירוע הקיצוני שכולנו מתמודדים איתו ואינם מעוניינים להעמיק ולהבין את המשמעויות העמוקות הטמונות בו.

קראתי לא מעט טורי דיעה ציניים, אשר ממשיכים לטמון את הראש בחול ולהתעלם מעולם הסיבות הרחב ומן הקשר שבין וירוס הקורונה לבין הבחירות שלנו כאנושות והתוצאות עימן אנו מתמודדים.

אני מאמינה כי המציאות הסובבת אותנו, היא השתקפות שלנו. מתוך כך ברור לי, ללא עוררין, כי אנו כאנושות נדרשים להתחדש, להשתנות, להשיל את כל אשר אינו תואם את השלב הבא באבולוציה שלנו ולהסתגל לערכים מובהקים ואופייני פעולה חדשים הנגזרים מהם.

🍃🦋🍃
התקופה הזו בשנה, הינה תקופה המחדדת עד מאוד את הקריאה להתחדש, להתרענן, לשנות הרגלים ומסורות ולהתפתח, בכל פעם, אל עבר מדרגה חדשה, הן כפרטים והן כחברה.

זוהי תקופה שבה הטבע נובע מתוך החורף המסתיים, אל הפעימה הבאה במחזור ההתפתחות שלו והאביב נוכח במלוא יופיו וטומן בחובו אנרגיה של התחדשות, התחלות חדשות, לבלוב  ותנופה.

גם בכל אחד ואחת מאיתנו טמון אביב פנימי, הבא לכדי ביטוי ככוח של התחדשות, עוצמה של תשוקה ואנרגיה של לבלוב וחיוניות.

אך האם אנחנו מביאים לכדי ביטוי את כוח ההתחדשות הזה, או נעים במעגל סגור של מסורות, הרגלים והתניות, אשר חלקים מהם איבדו מתוקפן, וחייבים, אבל חייבים, להשתנות?

הדברים מתחדדים עד מאוד ערב חג הפסח, העוסק ביציאה מעבדות לחירות, במוכנות לעזוב את ״סיר הבשר״, לנטוש את אזורי הנוחות, את המוכר והידוע ולנוע אל עבר ארץ חדשה ובלתי מוכרת.

השנה, בחג החירות – ליל הסדר המסורתי הופך לליל-סגר, המאלץ לנטוש את המסורות והרגלי החג וליצור משהו שונה ואחר, במרחב האישי, הפרטי והמצומצם.

במה נתמקד בערב החג? האם נמשיך להיצמד לנרטיב המסולף של ״באים עלינו לכלותנו״, המשמר תודעת הישרדות, נפרדות, התבצרות ופחד, או נבחר להכיר בכך שהיום, יותר מאי פעם, אנו נדרשים לשחרר את הבדלנות וההתנשאות, את הקורבנות וההישרדות, לטובת חשיבה חדשה הרואה את תושבי מדינת ישראל כחלק בלתי נפרד מן האנושות וממשפחת העמים.

האם נמשיך להיצמד להרגלי הצריכה המוגזמים והמעוותים, המלווים בקהות חושים והיעדר מודעות להשלכות של אורח החיים האנושי, או נסכים להאט את גלגלי השיניים של התעשייה היצרנית המזהמת את כדור הארץ ופוגעת במשאביו?

האם נכיר בכך כי התרבות האנושית ניצבת בצומת דרכים מהותי בתולדותיה המעמת אותה עם הצורך המיידי לנטוש את אורח החיים הנוכחי? האם נמשיך לקדש את המוכר והידוע, להתבוסס באזורי הנוחות, ההופכים יותר ויותר לאזורי נכות המכלים אותנו בהדרגה, או שנשכיל להתוות, בבחירה אמיצה ותבונית, מסלול התנהלות חלופי, המוביל אל עבר חברה אנושית חדשה, שסגנון החיים שלה נקי מהשפעות שליליות?

האם נלמד לכבד את החופש שבדמוקרטיה, או שנשתמש בבחירה החופשית בבורות, זלזול, קיצוניות ואטימות אשר יכלו את הדמוקרטיה ואת החופש של כל אחד ואחת לממש את עצמו באופן המייטבי?

לקראת הפסח בשנה שעברה כתבתי:

״...ניתן לנוע הלאה מסיפור יציאת מצרים, להסכים "לצאת מהסיפור", ולרקום סיפור חדש המבוסס על רוחב היריעה התבוני המתקיים בתקופתנו ועל ערכי יסוד אוניברסליים.

מה הטעם בחזרה על סיפור היציאה מעבדות לחירות, ועל המעבר מן ה"ישיבה על סיר הבשר" אל "מדבריות השינוי וההתמרה", ומהם אל ״הארץ המובטחת״, אם בפועל, היושבים סביב שולחנות הסדר אינם מקיימים שינוי של תפישת עולמם ואורחות חייהם?

מה הטעם במושג ״והגדת לבנך״ אם בפועל האנשים אינם שואלים את עצמם שאלות בסיסיות המעוררות מודעות עצמית והתחדשות פנימית ונצמדים למסורת ליל הסדר וחג הפסח, הנוסכת בהם תחושה של משמעות וביטחון...״

למעוניינים לקרוא את הטור המלא - על חירות ובחירות 

🍃🦋🍃
 
בהגדה של פסח קיימים תכנים רבים אשר אינם רלוונטיים ומעודדים כאמור, נרטיב מעוות ומסולף. אך כמו בכל מסורת, גם בהגדה ניתן למצוא משלים ודברי הגות מלאי השראה המזמינים להעמיק בהם בהתאם לזמנים.

ברוח זו ניתן לכם להתבונן על ארבעת הבנים המככבים בהגדה של פסח בראי התקופה בה אנו מצויים ולבחון אלו מתוך אבות הטיפוס הללו מצויים בכם:

החכם – החוקר, ההוגה, המעמיק להתבונן על המאורעות השונים, המבקש להבין את הקשר שבין הבחירה האישית לתוצאות וההשלכות שלה וכיצד כל אלה קשורים לאתגרים עימם אנו מתמודדים.
החכם מכיר בכך ״שאינו יודע את מה שאינו יודע״, הוא פתוח לחדש, מבקש לקחת אחריות, ורואה עצמו חלק בלתי נפרד מן החברה בה הוא חי ובכך מבקש להתנהל באופן תבוני ומושכל, ללמוד ולהתחדש ולשנות הרגלים והתניות, ולהתאים עצמו לרוח התקופה ולערכים המתבקשים בה.

התם – החף מדעות קדומות, קל להשפעה, ניגש אל העולם כדף חלק ונקי, מוכן להתנסות, לאפשר, ולרכוש הרגלים ומיומנויות חדשות. התם אמנם נקי מדעות קדומות, אך לצד זאת, ניתן בנקל להוליכו שולל, מאחר ואינו תמיד מודע לעצמו או לסביבתו ואינו תמיד יודע לזהות את ההשפעות השונות המתקיימות במציאות ובכך אינו תמיד יודע להבחין בין הראוי והטהור, לבלתי ראוי והמסולף.

הרשע – המרוכז בעצמו, משרת את הצרכים המידיים שלו ללא כל עניין בהשלכות של הבחירות שלו ושל אורח החיים אותו הוא מקיים. אנוכי, מפריד את עצמו מן החברה בה הוא חי, ועושה למען עצמו מתוך קהות, ניתוק, שרירותיות ודורסנות.

שאינו יודע לשאול – חי את החיים ללא כל ניסיון להבין את המצוי מעבר להם. מתמקד בגלוי והולך עם העדר אחר מה שמקובל ומהווה נורמות, מסורות ותכתיבים חברתיים. אינו מתעניין בקשר שבין אורח החיים שלו למציאות הקולקטיבית, ומשמר בורות, חוסר ידע המאפשרים לו לחיות ללא מסגרת ערכית המסייגת את מעשיו.

הימים הללו עצרו את שגרת החיים, טלטלו את מציאות חיינו ומאלצים כל אחד ואחת מאיתנו להתבונן בכנות על עצמו ועל החברה בה אנו חיים, להסיק מסקנות ולהסכים להתחדש, להשאיר מאחור את תפישת העולם, המסורות, ההרגלים ואופייני ההתנהלות הבלתי רלוונטיים ולשנות גישה, הן בחיינו האישיים, הן כחברה, והן כאנושות.

אני מייחלת מכל עומק ליבי שנתעלה מעל האתגר שהציב בפנינו וירוס הקורונה ונהפוך מאוחדים יותר, חכמים יותר, מפוקחים יותר, מלאי אחריות וגמישים ליצירת שינוי הרגלים בכל תחומי החיים, באופן המשפיע הן על סגנון החיים האישי והן על החברה בה אנו חיים.

בא לי שערב החג, יהפוך לערב של הגות עמוקה שיש בה התפקחות ומוכנות לקחת את עתידנו בידיים שלנו 🤗

שלכם באהבה ורצון טוב💐
לוהאריה