היפוך משמעויות ושיבה לכוונת המקור - משמעות והתמכרות

יניב ארבלי | 14.07.2016

התמכרות

במרחב הזה המשמעות הפכה להתמכרות.

התמכרות בבסיסה הינה הרצון ״לטעם״ ומשמעות.

הפתרון במעבר מהתמכרות להתעלות ולטווחי הגל חדשים, טמון במעבר מההתמכרות למשמעות.

ההתמכרות משמרת מעגל סגור של הזנה ישנה, ובכך מונעת הזנה חדשה, הזנה המבקשת לפקוד את הגופים שלנו בחינת היכל הנתונים הנוכח – ספריות קוסמיות חדשות ונגישות לכל מי שמתאם עצמו לכך.

החיבור למשמעות יוצר ממשק להזנה חדשה בטווחי גל עילאיים, לכוונת המקור ולדלק שמניע את הכל.

לצאת מהסיפור

אם נחבר כל זאת לתהליך טרנספורמציה המזמין ״לצאת מהסיפור״, לשחרר הזדהות ולהתעלות מעל הסיפור האנושי מתוך הבנת המנגנונים הפנימיים המבקשים מזור והשלמה, אזי כאשר ההתעלות מתרחשת, אזורים מכורים שעוברים גמילה מעלים ומציפים ״סיפור״ נפשי, זאת כמובן על מנת לשמר את ההתמכרות ואת ההזנה של טווחי הגל ״שהסיפור״ מקושר ומכור אליהם.

כל זאת קורה ומתרחש באמצעות מנגנון של האגו שלוחץ play ומפעיל את הסיפור כאשר הוא מזהה שנוצר תהליך המרה, המוביל למדרגה חדשה הנקייה מן ההתמכרות שבאמצעותה משמר האגו שהות במעגל הסגור שתואר.

המנגנון שמפעיל את "הסיפור" יוצר יבוא של רגשות נמוכים (מים נמוכים), מחשבה שלילית (אויר מקוטב), דחפים ותנועה לא מבוקרת (אש מקוטבת) וכל אלה מתורגמים לדיבור מקוטב ולמעשים מצמצמים ומגבילים המנציחים את הקיים.

זו התמכרות וזו הזנה, המזמנת באופן קבוע וידוע מראש ( לאדם המקיים את ההתמכרות) טווחי גל מקוטבים שיוצרים באדם מתכונת שאין בה התחדשות או ביסוס של הרגלים או ערכים חדשים הנובעים:

ממשמעות המוכנה להשתנות, המולידה התנעה חדשה הנובעת מאותה משמעות.

המובלעת הפנימית הנמנעת ממובלות

היציאה מהתמכרות זו, נובעת מהכרה פעילה, בשלות, קבלה מלאה של העצמי בתוך תהליך הטרנספורמציה שהוא יוצר, מוכנות ורצון לתנועה והתנעה המשכית שיש בה סלילת גשרים של אהבה מתוך מובלות על ידי העצמי המזוקק, הקשוב להכוונה הנשמתית.

אליה וקוץ בה. בעולם זה המובלות הפכה למובלעת.

הנפש האנושית צברה מסקנות שכאשר היא מצויה במצב של מובלות שיש בה התמסרות היא ״חוטפת״ ו"נפגעת" ואז, נוצרה אצל רבים ההתניה הנפשית שהפכה מובלות למובלעת פנימית.
זוהי מובלעת, המשמרת אזורים בנפש אשר אין את הנגיעה בהם ואין את ההתמרה שלהם ובכך, אלו אזורים שאינם מאפשרים לכלל פני הביטוי ליצור אינטגרציה שיש בה עליית מדרגה לטווח רטטים חדש ולחוקיות חדשה.

בכך, בעל כורחו, נתקל האדם המבקש לצאת מן המעגל הסגור, בשוקת שבורה. זאת מכיוון שיש בו את הפחד להתמסר ולהשתנות – זאת כאשר ההתמסרות, הינה המתכונת והמפתח להזנה מתחדשת וליחסי גומלין בריאים עם הבריאה ועם החוקיות החדשה שהיא מבקשת להביא אל האנושות.

המובלעת הפנימית אינה מתחדשת, מכוון שאינה מובלת ומתמסרת לזרמי האור שכאשר האדם זורם איתם, ומתמסר להם, מעצם מהותם ומהותו של האדם, הוא מתחדש ומשתנה.

הדרך לצאת מהמצב של המובלעת המשמרת תפישת עולם והזנה ישנים, טמונה ביכולת ההתחדשות.

התחדשות

יכולת ההתחדשות טמונה בכל בני משפחת האור.

היכולת הזו, נובעת מיכולת לנוע בין מובלות להובלה, ללא מניעה. תנועה חופשית שכזו בין שני מצבי ההוויה מולידה התחדשות הנובעת מהאמון וההתמסרות להשתנות, שהינן איכויות כה טבעיות לבני משפחת האור, הזורמים על גלי הבראשית.

כמוסת זמן מרחב - בראשית

השבילים סלולים

שבילים חדשים

 

פתרון אבולוציוני נוסף וחשוב לאפשרות להיות מובל, הינו ההכרה וההכלה כי היכל הנתונים נוכח, כספריה זמינה בעבור כל אחד ואחד.

בכך, כאשר אנו יוצרים תנועה חדשה, אנו נדרשים לדעת בתוכנו כי השביל הזה שאנו פוסעים בו, והוא לכאורה חדש לנו, הינו שביל אישי הטמון בנתיב ראשי וכוללני שסלל הלוהאר, הפוסע לפנינו ומקדים את זמנו בחינת ״עתידנות בהווה״ ובכך, מהלך מתוכנן היטב שבו אנו פוסעים בנתיב סלול, רווי בפתרונות ומראה מקום, ניזונים ממנו ויוצרים עוד רובד ופתרונות ומזינים את אלה הבאים אחרינו.

בכך, זהו שביל רווי פתרונות שכבר נסעו בו (אגב, "קילומטרים" רבים קדימה) ויש בו מסד נתונים "איך לנהוג", "באיזו מהירות", "מה האטמוספירה", "מה נפגוש בדרך" ועוד ועוד...

כשהשכלתי להכיל שזה כך, החלתי להתמסר ולנוע בשביל המוביל מנפרדות לאחדות.

מנפרדות לאחדות

החיבור לאחדות, מזכיר לעיתים את הניתוק והפירוד שכל הוויה קוסמית חוותה בהגיעה לעולם הגשמי.

לכן, לעיתים, כאשר האדם יכיל אחדות – הוא יכול להיזכר בניתוק ובנפרדות הנובעת ממנה.

כאשר זה קורה, יכולות לעלות בנו מערכות הגנה חזקות, שמרחיקות את החיבור שמחל להיווצר אל מצב ההוויה האחדותי.

זהו שלב אקוטי וחשוב להכלה, מכיוון שלעיתים הכאב הוא כל כך גדול ומערכת ההגנה כה חזקה, שאדם יכול למצוא את עצמו עוזב את הרשת האחדותית שהוא פסע והתפתח בה שנים, מרוב הכאב שעולה בתוכו.

זהו שלב שאקוטי בו לממש את עיקרון הרעות והחברות, להקשיב לתמיכה של רעים לדרך ולחניכה המובעת מכאלה שכבר פסעו באזורים הכואבים והמבלבלים הללו. הדבר יכול למנוע ״סיבובים״ במעגל סגור וכניסה לאזורי תעתוע הנובעים מהכאב הרב שהאגו מציף ברגע שכזה.

זה ממש חשוב !

מכיוון שבמצבים אלו הנפש מגיבה בתגובות שאינן תמיד מודעות - (זה נושא כואב, שלפעמים לוקח לאדם זמן, להבין בכלל שהוא שרוי במערכת הגנה והתנגדות של האגו, הנובעת מן השלב שבו החיבור שנוצר מזכיר את הניתוק שהיה).

הפתרון לכך הוא, כאשר האדם מקבל את החלקים הנפרדים בתוכו, באהבה ללא תנאי, בחניכה ובתמיכה מתמדת, ואוגד את החלקים בתוכו לכדי אחדות פנימית, יוצר הובלה פנימית, חסות עצמית ופתרון פנימי של שלום, המאפשר לו להתפתח בצורה אחדותית, משמע ביחד ולא לבד ובנפרד.

בבסיסה של הנפרדות טמון הרצון לאחדות, הרצון לשמר את הייחודיות של שונים ומגוונים הפועלים באחדות משותפת, ונעים יחדיו ממדרגה התפתחותית אחת לאחרת ללא קושי, חיכוך או מניעה ומתוך הרמוניה ושיתוף נתונים.

מעבר הרמוני ממדרגה למדרגה

ברגע שמכירים בהתמכרויות לטווחי גל נמוכים (כל אחד והסיפור שלו), ניתן לבטא, ביתר שאת, את העיקרון הקוסמי ״אתה הוא התנועה״ המאפשר לנוע בתוך גלי ההתפתחות הקוסמיים בקלות ומוליכות, זאת מכוון שאין תחושת high או הזדהות והתמכרות בשיא של גל לאותו high,  או היקשרות ל- down ו"סיפור" בעומקו של הגל – אלא, פשוט תנועה המוכלת כתנועה, ומכך רצון מתמיד להתממשק לשיאי מטריצה של הגל מתוך רצון פעיל (נשמתי) להתפתחות מהיש והקיים ולא מהתמכרות לתחושה או חוויה של ״גובה״ או down (אנושי התמכרותי).

ברגע שאין תחושת נפילה או הזדהות עם העמק, נוצרת תנועה הרמונית שפשוט נעה ומקיימת מעברים הרמוניים ממדרגה למדרגה ומעברים מעול לאור.
 

הדברים נכתבו בהשראת החניכה לה אנו זוכים, הגות פנימית והתנסות.

אהבה רבה