בואו נדבר על תקווה

10.08.2021

יש המון סיבות להתמלא בתסכול וייאוש כשמסתכלים על העולם בו אנו חיים. על פניו, יש הרבה נושאים בחיים שלנו, הכוללניים או הפרטניים שנראה שאין בהם תקווה: עוד גל של הקורונה, עוד מלחמה ומצב בטחוני לא יציב, קושי כלכלי, משבר האקלים ועוד ועוד.

אז מה הקטע הזה של תקווה שכולם מדברים עליה?

האם תקווה היא סם הרדמה שנועד לטשטש את הציבור למה שבאמת קורה ולגרום להתרגלות למצב הקיים, דרך חשיבה שמעניקה אשליה מסויימת או סוג של נחמה, או שהיא למעשה המפתח ליכולת ליצירת שינוי והשפעה על המציאות בה אנו חיים?

🔹🔸🔹

אז מה אתם אומרים? שנדבר על תקווה?

המשמעות של תקווה שונה עבור כל אחד ואחת, אך כאשר מזקקים את מהותה, תקווה היא היכולת להתבונן מבעד למתרחש במציאות הנתונה, ממש כמו חלון שמאפשר לצופה להקרין את משאלת ליבו ולראות את המציאות כפי שהיה רוצה שתהיה ולא כמו שהיא עכשיו.

זאת אומרת שתקווה, במהותה, היא יכולת לראות את המציאות בצורה שמתמקדת לא במצב המצוי – אלא במצב הרצוי, גם אם הוא לא נראה כרגע ריאלי או אפשרי. זוהי בחירה לראות את המצב שמתקיים אבל לא להיות כבול אליו, אלא לשים את המשקל על הרצון כלפי עתיד טוב יותר.

תקווה תסתכל על העתיד בעיניים אופטימיות – לא מתוך אסקפיזם או התעלמות מהמציאות – אלא מתוך אמונה בחזון מסוים ובערכים שיכולים להפוך את החיים המשותפים והפרטניים שלנו לטובים יותר.

🔹🔸🔹

ההיסטוריה האנושית רצופה אירועים שבהם אנשים שהחזיקו בתקווה וחזון ליצור שינוי, שינו את פני המציאות באופן דרמטי שרבים לא חשבו שהוא אפשרי.

דברים שנראו לפני 150 שנה כפנטסטיים, כמו זכות הצבעה לנשים או ביטול הפרדה גזעית, נראים היום הגיוניים ובסיסיים, מכיוון שהיו כאלה שהאמינו כי הם אפשריים, נלחמו עבורם ושינו את התודעה הציבורית.

כשמסתכלים על הדברים ברטרוספקטיבה, קיימת הנטייה לייפות את הדברים ו״לדלג״ על שלבים בדרך, אך בפועל, רבים מאלה שאנו מנציחים היום כאנשים חדורי מטרה, נחושים ובעלי חזון, לרוב נתפשו בשעתם כ״משוגעים״ שנלחמים מלחמות שווא שסופן כישלון בטוח.

נפילת חומת ברלין, מהומות סטונוול שהובילו למאבק למען זכויות להט"ב והקמת מדינת ישראל הם רק קומץ קטן של אירועים שבהם מעטים, שהונעו על ידי תקווה לעולם חופשי יותר, טוב יותר, בטוח יותר ושוויוני יותר, סחפו אחריהם רבים אחרים והובילו לשינוי של המציאות.

ההיסטוריה מוכיחה שוב ושוב שדרושים מעטים שהינם נחושים, דומיננטיים, פרואקטיביים, חדשניים ומלאי תקווה וחזון, על מנת להשפיע על רבים וליצור שינוי. זהו שינוי שאינו מתרחש במוקד אחד היוצר מומנטום רגעי, אלא בריבוי של מוקדים היוצרים יחדיו חציית מסה קריטית, פרטים בודדים העושים פעולות קטנות ויחד יוצרים שינוי גדול.

האירועים המתוארים למעלה, ועוד רבים אחרים, לא יכלו להיוולד ללא אלה שהסכימו להסתכל מבעד למציאות הקיימת והחזיקו תקווה לעתיד טוב יותר, צודק יותר וערכי יותר.

כאלה שגם אל מול מציאות קשה, שנראתה בלתי אפשרית לשינוי, גם אל מול גיחוך וביטול, לעג ובוז - בחרו לראות מעבר למצב הקיים, בחרו להאמין שאפשר אחרת, בחרו בתקווה – ויותר מכך, בחרו להדהד אותה על אחרים ולפעול למען המימוש שלה, עד שלאט-לאט נוצר סחף ששינה את המציאות..

🔹🔸🔹

אז אם נחזור לשאלה, האם תקווה היא סם הרדמה מטשטש או שבכוחה לשנות מציאות?

השאלה היא כיצד אתם משתמשים בה... תקווה פותחת חלון המאפשר הצצה לתרחיש אופטימי יותר של המציאות, החלון הזה פותח את התודעה שלנו ומאפשר לנו לדמיין, להרגיש, להריח ולטעום את המציאות הזו, אך כאן טמון הקאץ׳.

כאשר התקווה מתמקדת ב"לקוות" ש"יהיה טוב" או "יהיה בסדר", או כאשר היא נשארת תיאורטית בלבד, היא עלולה ״להרדים״ ולטשטש, אבל כאשר תקווה מחוברת לחזון, לערכים ולרצון כלפי העתיד – ולמוכנות להיות פרואקטיבים עבורם, היא מהווה כח עצום.

וכאשר חלון התקווה נפתח ונוצרת בחירה לנוע, להשתנות, ליישם ולפעול, גם אם בדבר הקטן ביותר - שינוי עצום יכול להתרחש.

הכל מתחיל בלפתוח חלון.