קנאה

קנאה
 

לוהאריה 
3.5.2018

 

 

פעמים רבות אנשים מקנאים זה בזה. 

הקנאה מלווה בתחושות רגשיות מגוונות:

ישנם כאלה שהקנאה תלווה אצלם ברגשות שליליים של קורבנות, כעס, ומרירות ותעורר הלקאה עצמית, ביטול עצמי ופסילה של ההישגים האישיים.

אחרים יסוו את רגש הקנאה על ידי כך שיצדיקו את הקנאה, יפסלו וישמיצו את נשוא הקנאה ובכך יעניקו לגיטימציה לרגשות הקשים המתקיימים בתוכם ויאפשרו פורקן של רגשות אלו על נשוא הקנאה, מתוך תחושה אשלייתית של עשיית צדק.

***

ממה נובעת קנאה?

הקנאה נובעת משני גורמים מרכזיים: 

  • הראשון, תודעת נפרדות, הישרדות וחוסר, שבה האדם מפריד עצמו מן האחרים ומאמין כי מתקיימת תחרות על משאבים וכי דבר בא על חשבון דבר
  • השני, התרחקות מן העצמי האותנטי, היעדר חיבור של האדם לרצון המזוקק ונהיה אחר רצונות אשלייתיים, אשר מוטים מנורמות, אופנות וממה שמקובל

בשני המקרים, נקודת המיקוד של האדם מופנית כלפי חוץ ונסמכת על מערכות השוואה מסולפות שאין בהן את ההקשבה פנימה לקולו של העצמי האותנטי המבקש להכווין את האדם אל הנתיב התואם אותו ביותר (והינו נתיב הנשמה המבקשת לממש עצמה על פני האדמה באופן ייחודי ואישי, שהינו חלק מן התמונה הרחבה והאוניברסלית שכל חלקיה תומכים זה את זה).

הנפרדות והתחרות, כמו גם היעדר החיבור לעצמי האותנטי, יוצרים פעמים רבות רצון להידמות לאחרים, והליכה בדרך שאינה תואמת את האדם. זוהי הליכה בדרך שיש בה קושי, חיכוך וחוסר הצלחה, לא כי האדם אינו מוכשר אלא כי אינו מממש עצמו באופן המתואם אליו ואל מהותו הייחודית.

ישנם כאלה הפוסעים בנתיב המותאם להם, אך בדרכם מוצבות אבני דרך שנועדו להוות אתגרים מפתחים ומלמדים. ההתייחסות אל ההאתגרים באופן תבוסתני, שלילי ופסיבי, וההסתכלות על אחרים הפוסעים בנתיב דומה, בהשוואתיות וצרות עין, מולידה אף היא תחושות של חוסר, תסכול, וכישלון ועלולה להוביל לאובדן דרך.

החוויה של היעדר ההצלחה ותחושת הכישלון, מביאים לחוסר קבלה עצמית ושיפוטיות עצמית. במצב שכזה יתמקד האדם בפער שבין הרצוי למצוי, יחווה מפח נפש ותחושת החמצה והיעדר מימוש ונפשו תהיה בחיכוך פנימי מתמיד הזורע את זרעי הקנאה.

המפתח ליציאה ממצב שכזה, טמון במוכנות הכנה להקשיב פנימה לנביעה הפנימית. לשחרר השוואתיות והישגיות לטובת התיידדות עם קולו של העצמי האותנטי וההכוונה שהוא מבטא.

***

זרעי הקנאה נובטים על מצע שבו האדם אינו קשוב לעצמו ולהכוונה הפנימית, אלא מונע מכוח דחף של האגו, אשר מעצים חוויה הישרדותית, של תחרות, חוסר, כישלון ומתח פנימי הנובעים כולם מתסכול וראיית חצי הכוס הריקה.

אך הנבטים יהפכו לכוח קנאה הרסני, הלופת את הנפש, מדכא ומרעיל אותה, כאשר הם מוזנים מתפישה שבה ההצלחה של האחר מעוררת בעוצמה את תחושת הכישלון האישית.

תפישה זו מעוררת רצון לבלום את הצלחתו של האחר, וזאת על מנת לפוגג את הכאב שהצלחה זו מעוררת ואת תחושת הקנאה הצורבת את הנפש ומערערת אותה.

כאשר האדם מטפח קנאה, הוא מעצים בתוכו בולען, הבולע אנרגיה ויוצר סחרור במעגל סגור של רגשות ומחשבות שליליים הפוגעים הן בעצמי והן באחרים.

***

ההשתחררות מקנאה, היא עניין של מודעות ובחירה בשינוי נקודת המבט, ויתור על צרות-עין ואימוץ פרספקטיבה חדשה ונקודת מבט תבונית, הרואה כי יש מקום לכולם ומקיימת אחריות כלפי פני הנפש השונים.

זוהי בחירה לשנות את נקודת המוצא התפישתית ולהכיר בכך כי בני האנוש מעצם טיבם שונים ומגוונים, ונועדו לבטא עצמם בדרכים רבות, שונות ומגוונות. הדרכים השונות אינן פוסלות או מבטלות זו את זו, אלא תומכות זו את זו, ויוצרות יחדיו פסיפס הרמוני ומגוון של מימוש, השראה, הפריה הדדית והגשמה.

ההכרה כי המימוש העצמי של אחד אינו בא על חשבון המימוש העצמי של אחר, משחררת מתחרות והשוואה, לטובת מרחב נפשי הפתוח להפריה. בכך הצלחתו של האחר מהווה מודל לתקווה והשראה ומעודדת יצירתיות, סקרנות וטיפוח ההישגים הפנימיים מתוך ראיית היש.

בחירה נוספת, הינה במחויבות לקיים מאור פנים כלפי העצמי וכלפי האחרים. מאור פנים שבו מתחייב האדם לטפח רגשות הרמוניים שיש בהם קבלה עצמית וקבלת האחר, לרפא את מכאובי הנפש ואת הרגשות הדיס-הרמוניים הטעונים במטען שלילי ולשמור על טוהר של המחשבות, המילים והמעשים, באופן המעודד אמפתיה, התפעמות, ויצירתיות המוקרנות על הסביבה בחינת "ואהבת לרעך כמוך".

לוהאריה