על מסורות ותנועה במעגל סגור

על מסורות ותנועה במעגל סגור
 

לוהאריה
1.8.2017

 

 

החברה האנושית נוטה לארגן את עצמה ולהגן על עצמה באמצעות מסורות, מערכות של נורמות, הרגלים והתניות, תבניות מחשבה ואופייני התנהלות, אשר יוצרים כולם תחושת ביטחון קיומי, הרגשה של שימור ערכים, ולכידות חברתית.

בפועל, פעמים רבות המסורות יוצרות תנועה במעגל סגור, ומיחזור של אופייני התנהלות אשר המשמעות הטמונה בהם דהתה ואבדה, או לחלופין שובשה ועוותה, ומה שנותר ממנה, רחוק עד מאוד מכוונת המקור.

בנוסף, מסורת אשר היתה רלוונטית בתקופה אחת, פעמים רבות מאבדת מתוקפה בתקופה אחרת ואינה תואמת את המציאות הערכית, החברתית והתודעתית.

טיבה של חברה הוא להתפתח ממדרגה למדרגה.

המסורות השונות מהוות מסגרת חיצונית שנועדה לשמר קישוריות לאמת משותפת ולחבר לרקע ולהסטוריה של החברה - כבסיס ממנו ניתן לנבוע ולהתפתח אל המדרגות הבאות.

הרבה מן השורשים המזוקקים של מקורנו כחברה וכאנושות, שובשו ועוותו והתרחקו עד מאוד מן הסיפור האמיתי, ובמקומם הוחדרו לתודעה האנושית נרטיבים אשר יצרו בסיס לשליטה באנושות והחזקתה תחת תקרת זכוכית.

הנרטיבים שהוחדרו לתודעה האנושית, הפכו לרשת מסועפת של פרדיגמות ונורמות אשר לוכדות את בני האנוש ומשמרות מציאות של תחרות על משאבים, חוסר, פילוג ופחד.

כך גם התפתחו הדתות, כפי שהן מוכרות לנו היום.

למי שרוצה להעמיק ולקרוא על שורשי הדת - ממליצה לקרוא את או להאזין לחבילת התודעה פנים רבות לאמת

 

***

חשוב להכיר את שורשנו.

מתוך ההכרה מאין באנו ניתן לנו לדעת לאן אנו הולכים ובכך להשפיע על המציאות ולשנות אותה, לא למחזר את העבר, אלא לנבוע ממנו, תבוניים יותר, מפוקחים, ערים וחכמים.

הלמידה מן העבר, והתנועה התבונית מתוך מה שהיה, אל עבר מדרגה חדשה, מאפשרות לנו להגדיר, הן כפרטים והן כחברה, לאן מועדות פנינו, מה אנו מבקשים ליצור ובכך לשפר את הבחירות שאנו יוצרים, כאשר לקחי העבר מהווים זרקור המאיר באורו על כל בחירה ובחירה.

כאשר מתקיים חיבור איתן לשורשים שלנו, אין צורך לשמר מנהגים, מסורות ואופייני פעולה קבועים ומאולצים, מכיוון שהחיבור לשורשים יוצר הזנה של כל החכמה, המסקנות וההבנות שנצברו לאורך שנים. והזנה זו, מולידה התחדשות מתמדת הנובעת מביטחון מלא בזהות העצמית ובקשר שבין העצמי לחברה אליה הוא שייך.

והזהות העצמית, בראש ובראשונה, הינה זהות קוסמית, הנקיה ממגדרים מפרידים של דת, לאום, מין, צבע עור ומשוחררת מתכתיבים ומצוות.

***

החברה האנושית, הינה חלק ממערכת התפתחות רחבה הרבה יותר אשר פזורה ברחבי הקוסמוס כתרבויות שונות ומגוונות המקיימות חיים תבוניים, התפתחות ותנועה ממדרגה אבולוציונית אחת לאחרת.

טיבן של כל מערכות ההתפתחות הקוסמיות שהן מערכות דינאמיות, המתחדשות תדיר, ומבטאות בכל פעם אופייני פעולה והתנהלות התואמים את סף התודעה ואת ההישגים שנוצרו.

מתוך כך לא מתקיימת בקרב חברות קוסמיות הצמדות למסורות או לאופייני פעולה קבועים, אלא שימוש בהם כבסיס שממנו נוצרת התחדשות מתמדת התואמת את ההתפתחות שנוצרה.

***

גם בקרב האנושות, אופייני ההתנהלות והמסורות נועדו להיות דינאמיים ומותאמים בכל פעם להתפתחות הנוצרת המשנה את סביבת המציאות ואת האטמוספירה הערכית, התודעתית והחברתית.

הצמדות למסורת, ללא בחינה שלה באופן תבוני וער, עלולה פעמים רבות ליצור קהות, תנועה אוטומטית נטולת מהות ומשמעות, וגם בריאת מציאות החוזרת על עצמה פעם אחר פעם ומשמרת תקרת זכוכית.

כאשר למסורות מצורפת איצטלה של קדושה, מצוות עשה ואל תעשה ותודעת שכר ועונש, נפגמת הבחירה החופשית, נמנעת מן האדם היכולת לבחון באופן תבוני את הרלוונטיות של אופייני הפעולה המסורתיים ומתבטלת היכולת לשנות אותם בהתאם לרצון המזוקק וההקשבה הפנימית.

***

אם נתבונן על התקופה בה אנו מצויים, כאשר התודעה הקולקטיבית מכווננת לכך שימי בין המצרים, הינם ימים של אבל, סבל, ותענית, המציינים את ימי הצרה והמצוקה הקשורים לחורבן בית המקדש הראשון והשני, וחלים בהם דיני אבלות ההולכים ומחמירים ככל שקרבים לתשעה באב, הרי שהמיקוד באיכויות של אבלות ותענית, ימשוך וימגנט תרחישים שיש בהם את האיכויות הללו. (זאת על בסיס חוק המשיכה דומה מושך דומה)

מזמינה להאזין לתכנית  ״דומה מושך דומה״ על מנת להעמיק בחוק המשיכה.

 

כאשר התודעה הקולקטיבית מכווננת בתשעה באב ליום של צום על חורבן בית המקדש, נוצרת התמקדות באירוע עברי, אשר נוצרה התרחקות מכוונת המקור אשר היתה טמונה בו.

ההתמקדות באירוע העברי, באופיין של אבלות והנצחה, תוך ניתוק מראיית ההקשר הכולל והיעדר התבוננות כנה על מצב החברה בהווה, מנציחה את העבר ומרחיקה מן היכולת להשפיע, לשנות ולהיחלץ מן המעגל הסגור.

חורבן בית המקדש הראשון וגם השני, נבע מסיבות רבות, אשר בהן מלחמות אחים, שנאת חינם, מאבקים בין פלגים, עסקנות, לוחמנות והתלהמות, קיצוניות דתית, התמקדות בפולחן וטקסים והתרחקות מן המהות והמשמעות שעמדו בבסיסם ועוד.

אם במקורו נועד בית המקדש להוות משכן לחיים רוחניים שיש בהם חיבור למרחבי הקוסמוס ולעקרונות נעלים של מימוש והגשמה על פני האדמה, הרי שבפועל הפך בית המקדש למרכז פולחן, רווי בעסקנות, פלגנות ובורות, והפך למוסד הקופא על שמריו ורחוק עד מאוד מן העקרונות הקוסמיים שעמדו בבסיס הרצון להקמתו.

האבל על בית מקדש כמרכז פולחן גשמי שחרב, והשאיפה להקמתו של בית מקדש שלישי, מרחיקה מן ההכרה כי הצמיחה כפרטים וכחברה, תבוא מתהליך שבו יושם הדגש על טרנספורמציה באמצעותה תחלים החברה הישראלית מן הנגעים שפשטו בה ומבטאים בדיוק את אותם תסמינים בגינם לא שרד המשכן כבית מקדש פיסי.

בתהליך הטרנספורמציה של הפרטים והחברה, נדרשת התעוררות לשורשים הקוסמיים. נדרש חיבור פנימה לאלוהות הפנימית, הנוכחת בכל אחד ואחד כעצמי מזוקק אשר אינו זקוק לבית מקדש, על מנת לבטא יחסי גומלין עם הקוסמוס ועם האלוהות באשר היא.

המקדש הוא פנימי.

נדרש לטפח אותו ולהפכו למשכן בעבור העצמי המזוקק. ועצמי זה, הוא ישות רב ממדית, המנהלת חוויית חיים אנושית, מתוך עוצמה, ביטחון קיומי, אהבה ותבוניות.

למי שרוצה להעמיק בכך - מזמינה לקרוא את חבילת התודעה - תודעת משיח ומאור פנים

 

***

בתהליך השינוי של החברה, נדרשת הכרה כי כולנו מאותו מקור, ביטויים שונים ומגוונים של אינטיליגנציה קוסמית המבטאת עצמה על פני האדמה. ומתוך הכרה זו, התחברות לזהות רחבה הרבה יותר מאשר הזהות הדתית או הלאומית כפי שהן מוגדרות כיום ומהוות גורם מפריד, מבדל, מסכסך ומחליש.

תהליך הטרנספורמציה יוביל להגדרה מחודשת של אופייני התנהלות, והוקעה של שחיתות, עסקנות, אלימות, פלגנות, התלהמות, אפליה, הפחדה וקיפוח.

ההוקעה של אופייני ההתנהלות הפסולים תוליד התארגנות מחדש של החברה, וביסוס של אופייני פעולה חדשים, אשר בחלקם מסתמכים על מסורות קיימות ובחלקם האחר משחררים את המסורות ותבניות הפעולה המוכרות לטובת דרכי התנהלות חדשות, המשקפות מדרגה התפתחותית חדשה.

***

מתוך כך, ביום תשעה באב, הייתי בוחרת לשחרר מסורת של אבל ותענית המתמקדת באנרגיה שלילית לטובת התכנסות יחדיו על מנת לבטא מסרים של אהבה ללא תנאי, אחדותיות, רעות, סובלנות ואחווה.

הייתי בוחרת להרים מבט אל השמיים, לא ביראה ופחד אלא בסקרנות והתפעמות, ולהתבונן על אינספור הכוכבים המנצנצים אלינו ומספרים לנו סיפור מרתק ועשיר.

זהו סיפור על שורשינו הקוסמיים, המצויים מעבר לדתות ולאומים וטמונים בנו עמוק פנימה כזיכרון קדמון של חופש, אומץ ורצון לגלות מחוזות חדשים.

ההזכרות בסיבות בגינן בחרנו להיוולד לחוויית החיים על פני האדמה, תחבר לתחושה פנימית של עוצמה וחסד, תוקף ורוך ורצון בלתי מתפשר 
לבטא כאן על פני האדמה חיים מלאי מהות ומשמעות, מתוך התחדשות מתמדת, כדרכו של האור.