להיות בנוכחות

להיות בנוכחות

 

לוהאריה
10.8.2017
 

 

להיות ערים...

לחוות את המציאות ברב ממדיות, ברמת דקויות וניואנסים היוצרים עם כל הסובב אותנו יחסי גומלין עמוקים ורגישים, שיש בהם עוצמה של נוכחות וביטוי.

לחוות אושר הנובע מהרמוניה פנימית המשתקפת כהרמוניה חיצונית.

לחוות את היום יום, בבהירות גדולה וקריסטלית, בעושר וחדות של צבעים, כאשר הרגשות, המחשבות והחוויה הגשמית הינם צלולים ועשירים.

***

על מנת להגיע למצב הוויה שכזה, נדרשת מוכנות ומיומנות להיות בנוכחות.

הנוכחות מולידה חשיפות, רגישות וערות המובילות להקשבה נדיבה.

זוהי הקשבה נדיבה אל הפנימיות ומה שהיא מבקשת לבטא, הקשבה נדיבה אל המתרחש סביבנו ומזמין ליחסי גומלין.

מתוך כל זאת, אנו נוכחים בכל רגע ורגע באפשור והתמסרות מלאה לכל מה שאותו רגע צופן בקרבו.

נוכחות בזמן הווה נתון.

אין עבר, אין עתיד, אין משימות, אין פחדים ומשקעים, אין תבניות והרגלים, אין שפיטה או זלזול.

ישנה רק נוכחות הממוקדת ברגע ההווה, מתוך חשיפות ואפשור.

***

החיים היום יומיים, עלולים ליצור קהות, התרגלות ומערכות הגנה, הגורמים לכך שהרבה מן הניואנסים שמרכיבים את מציאות חיינו הולכים לאיבוד, ומה שנותר הוא רק חוויה שטוחה ורדודה.

אפשר לדמות זאת לציור חי, צבעוני ועשיר בפרטים, שהמתבונן עליו מזהה רק קווי מתאר גסים וגוונים אפרוריים, ללא כל התוכן, העומק, הצבעים והריבוד המתקיימים בציור.

***

כיצד נבקש לחוות את מציאות חיינו? באיזו גירסא נבחר? בזו האפרורית או בזו העשירה ומרובת הצבעים והרבדים?

חווית המציאות, הינה תוצר של המציאות הפנימית.

כאשר המציאות הפנימית, הינה מציאות של תחרותיות, מאבק על משאבים, הישרדות, עול, פחד או עיסוק בטפל, קשה לו לבן האנוש לבטא בחייו נוכחות והוא הופך קהה, ממוסך ומטושטש.

בכך מתקיימת חוויה שטוחה ורדודה, הנובעת, כאמור, מאינטנסיביות, ממרוץ החיים המעייף והמתיש, מנורמות ביטוי והתנהלות וגם מהתרגלות.

בהתרגלות - מה שמוכר או נוכח מאבד מזוהרו או מערכו ובכך נוצר עמעום של מה שקיים וביטול שלו.

ניתן לדמות זאת לאלכימיה הפוכה שבה ההתרגלות הופכת ״זהב״ ל-״עופרת״, ״יש״ ל-״אין״ ו״בעל ערך״ ל-״חסר ערך״. בכך משמר האגו האנושי חווית חיים רדודה, נטולת התפעמות ושטחית.

כאשר בן האנוש מקיים חיים שטוחים שיש בהם קהות ועמעום, הוא נוטה לסטגנציה שאין בה התחדשות והתפתחות.

כאשר האדם נוכח במלואו, בלב פתוח וחשוף ובמחשבה נטולת קטלוג או שיפוטיות, מתפוגג מסך מעל תפישת המציאות ונחשפים היופי והעושר המקיפים אותנו בכל רגע ובכל מקום בו אנו מצויים.

הדבר משפיע השפעה עצומה על המימוש העצמי ועל מערכות היחסים השונות, המקבלות עומק ומתפתחות, פעם אחר פעם, אל עבר מדרגות חדשות של ביטוי והפרייה.

חשיפות, ערות ונוכחות, מעודדות דינאמיות ומטפחות השתנות והתחדשות מתמידות.

***

אנו מוקפים בהמון יופי, ובשפע עצום של אפשרויות.

חלונות ההזדמנות מצויים בפרטים קטנים כגדולים ומזמינים לנהל עימם יחסי גומלין.

חיוך...
ציוץ ציפור...
משב רוח...
מבטים מצטלבים...
מילה...
ריח נישא באוויר...
שיר נשמע ברקע...
מילה שנאמרת...
מגע של יד...
קרן שמש מציצה מבעד לענן...
רחש המכוניות...
צלצול טלפון...
חבר שבא לבקר...
חתול מציץ מבעד לגדר...
ילד צוחק צחוק מתגלגל...
תינוק בוכה בשעת לילה מאוחרת...
העציץ על השידה המוציא עלה חדש...
עכביש הטווה קורים על החלון...
ועוד כל כך הרבה רגעים המזמינים אותנו להיות בנוכחות. באפשור. בהודיה.

ההזמנה היא לזהות את הרבדים השונים המרכיבים את מציאות חיינו, להוקיר אותם, ולנהל עימם יחסי גומלין מתוך נוכחות, הכרת תודה, פתיחות והתפעמות נטולת סייגים.

העושר והאושר, טמונים במוכנות להלך חשופים, ערים וסקרנים כילדים קטנים החוגגים את היש ברגעים קטנים כגדולים.

***