כל רגע הוא חלון הזדמנות - מה הדרישה?

כל רגע הוא חלון הזדמנות - מה הדרישה?
 

גל רם
21.4.2018

 

 

אני מעדיף להיות דרור מאשר חלזון,
אני מעדיף להיות פטיש מאשר מסמר

I'd rather be a sparrow than a snail.
Yes I would,
If I could,
I surely would.

I'd rather be a hammer than a nail.
Yes I would,
If I only could,
I surely would.

אל קונדור - שיר של סיימון וגרפונקל.

 

אחד השירים האהובים שהיו חלק מפסקול ילדותי.
לאחר מפגש עם לוהאריה שעסק במהותה של דרישה הוא התנגן בראשי ללא הפסקה.

המפגש עסק במהותה של דרישה (ועוד כמה דברים ככה על הדרך  יחסי גומלין ושותפות פעילה כמצב הווייה... קוד קבלה והנחלה, מה שנקרא, מפגש מפגש...)

מאז המפגש אני הוגה יום יום עם עצמי על מהותה של דרישה, ואיך בכל רגע ורגע, בין אם אני מודעת או לא, בעצם המילים שאני חושבת את מחשבותי, מבטאת את רגשותי, והמילים שאני מדברת, גם אם הן עמוק עמוק בלב באחד מחדרי הלב הכמוסים והסודיים ואף אחד לא שומע אותן, הן הן הדרישה שיוצאת ממני, הן הן אלו שלמעשה מגדירות את מה שאני מושכת באופן פעיל ואקטיבי ממערכות המימון וההזנה העומדות לרשותי, לרשות כולנו, וזאת ברמת הרגע, השניה, בכל רגע ורגע.

המושג "כל רגע הוא חלון הזדמנות" קיבל משמעות חדשה.

ממש יכולה לראות איך כל מילה שאני חושבת, או שאני אומרת לעצמי בלב, בראש, בפה, משפיעה על המציאות שאני פוגשת שניה לאחר מכן.

הגיתי עם עצמי מדוע השיר קופץ לי עכשיו אחרי כל כך הרבה שנים ומאז המפגש?
שנים שרתי אותו, התענגתי על הלחן הגאוני שלו, ועל הקול המלטף, מבלי משים איזו תפישת מציאות אני מחזקת עם כל שורה, גם בפעמים שהרהרתי במה שהוא מביא, הוא נראה לי אחלה בחלה.
הרי ברור שאני אעדיף להיות ציפור דרור שאוכלת חלזונות, מאשר החלזונות שאני אוכלת.. כאילו דה...
וברור שבעולם בו פטישים דופקים מסמרים, אני אעדיף להיות הדופק ולא הנדפק, הפטיש ולא המסמר.... כאילו דה בריבוע...

ומה הקשר לדרישה?

אפשר לראות איך הדרישה מראש היא נגזרת של תפישה מסויימת של המציאות...
וואלאק, אם זו מציאות בה אתה או אוכל או נאכל, אז ברור שאעדיף להיות מהאוכלים ולא מהנאכלים....

הקטע הוא לשים לב שהיציאה לדרישה, היא מראש מתוך מציאות שמאמינה /יוצרת / גוזרת עולם שבו יש אוכלים ונאכלים, 
אבל אולי קיימת מציאות בה חלזונות לא נאכלים?
אולי, רק אולי קיימת מציאות בה דרורים לא אוכלים חלזונות? 
אולי קיימת מציאות בה דרורים וחלזונות חיים זה לצד זה ללא מלחמת הישרדות? אלא משלבים זרועות והוגים יחדיו במהותה של דרישה? קוראים חבילות תודעה ביחד, והולכים למפגש התפתחות יחד 

אם אני חי בעולם שאו שאתה פטיש, או שאתה מסמר, אז (אני לפחות) ברור שאני מעדיפה להיות פטיש, אבל אם אסכים רגע להרחיב את התפישה שלי, ולהכיר כי המציאות הנוכחית של נדפק-דופק היא פרי התפישה שלי, אזי אוכל לראות שמתקיימות עוד מלא מלא מציאויות אפשריות בעבורי, הן כפטיש, והן כמסמר... והן בכלל...

ההזמנה היא להכיר כי כאשר אני מבקש להיות פטיש במקום מסמר, אז זו הדרישה שלי, וזה מה שאני מקיים איתו יחסי גומלין ומסוגל לראות מתוך השפע העצום הבלתי מוגבל של מערכות התמיכה, המימון וההתפתחות העומדות לרשותי. כלומר, רק את הנגזרת הזו שיכולה לאפשר לי לעשות את המעבר מנדפק לדופק, אבל תכל'ס.... אני משאיר את עצמי באותה מציאות של נדפקים ודופקים,

כאשר אם אסכים לנוע מבעד לתפישות של השכל וההגיון ומה שהם מספרים לי, אראה שמועמדות לרשותי מערכות הרבה יותר עשירות ורחבות, על סופיות, שמאפשרות לנוע אל עבר התפתחות של מציאויות אחרות, בהן אין בכלל מלחמת הישרדות ואין דופקים ונדפקים.

והיופי? היופי הוא שבכל רגע שאני מסכים לנוע מבעד לתפישת מציאות מסויימת, כל מערכות המימון וההזנה עומדות לרשותי, ממתינות לקיום יחסי גומלין.

כל רגע הוא חלון הזדמנות.