חשיבותה של הערכיות

חשיבותה של הערכיות

 

גיא טילינגר

30.10.2017

 

 

לוהאר אהובים

לאחרונה אני מוצא את עצמי מקיים הרבה הגות סביב נושא ערכיות, מה השפעתה ומשקלה על תהליכי ההתפתחות שאנו מקיימים וכיצד ניתן להמיר אותה לרמתה המיטבית.

בתהליך האישי שאני עובר במפגשים בחדרי הטיפול והדינמיקה עם חברי ניכר עד כמה הנושא מורכב ועד כמה אנחנו עסוקים בו, נדמה שהאנושות כולה מושפעת מנושא הערכיות שלא לומר מנוהלת על ידו.

ככל שאני הוגה בערך ערכיות, אני לומד להכיל את רוחב ההשפעה שלו הנוגעת בכל תחומי חיינו, ומגיעה לכל כל רובד במציאות האנושית.

נושא הערכיות עמוק, מושרש ברבדים קמאיים באנושיות שלנו, שלא לומר ההיסטוריה האנושית (על נושא הסיבות להסטת הערכיות האנושית מכוונת הקור ניתן לקרוא בסידרת מאמרי שיבה שבאתר).

יש הבדל גדול בין ערכיות כפי שנתפשה בעידן האדמה בראיה אנושית לבין ערכיות קוסמית בראי המהות הנשמתית שאנו מהווים.

כאנושיים אפשר לומר כי לרוב אנו מוטים מתפישה עצמית בעלת ערכיות נמוכה ומנקודת מבט זו יוצאים למחול החיים, או אם נדייק נאמר למרוץ החיים, כי זהו אחד התוצרים של הקטנות.

***

משיחות מפגשים והגות בנושא ניתן היה לי לראות עד כמה הערכיות העצמית סובייקטיבית, יציר כפיו של המתבונן לפי מציאות עולמו הפנימי, מוטה, מושפעת ושונה בין האחד לשני, לכן יכולה גם להשתנות.

כאשר ביקשתי להבין מה פשר הגישה שלנו כאנושיים לנושא הערכיות ממקום של הקטנה, מצאתי מגוון רחב של סיבות במגוון רבדים אנסה לשתף במעט...

  1.  אנחנו נוטים להעריך את עצמנו על בסיס הזדהות עם המציאות החומרית החיצונית או פנימית כאומדן המגדיר אותנו: מראה גוף, מצב כלכלי, מידת חוכמה, שייכות לקבוצה, תוצרים שיצרתי, מידת המפותחות שלי, מעשים שעשיתי, כישרון/ מיומנות, מתווים אישיותיים, עד כמה חיי נחשבים מוצלחים בהתאם למקובל בחברה? האם אני טוב? האם אני רע? ועוד ועוד... משתנים שונים ומשונים, כיד כוח המחשבה האנושית והמגוונות החברתית מרובת תפיסות העולם והפרספקטיבות.

    אלו נתונים סובייקטיבית שבחרנו לתת להם כח כמגדירים עד כמה אנחנו מוערכים.
     

  2. פיתחנו סולם הערכה/ אומדן, פנימי סובייקטיבי לרוב מוקצן, הנוטה להיות מפחית, פוסל, מבטל, שוכח מהר את הדרך שנוצרה והלמידה בה. לרוב נציב בסרגל האומדן הפנימי רף הישגי גבוה, ביחס אליו כל תנועה שניצור תהיה קטנה ולכן פחות נחשבת. במציאות פנימית כזו יקשה עלינו לקבל משובים חיובים, הבונים ערכיות על בסיסים חדשים, אין באמת אומדן פנימי מאוזן המאפשר בקרה וטיוב תנועה.
     
  3. כאנושיים יש מקום חסר ומזוהה שחש עצמו תלוי במידת ההערכה מהסביבה החיצונית שאנו מקבלים מפועלנו בחיים. המשוב החיצוני קובע, מגדיר אותנו, מזין אותנו ולכן מתקיימת תלות, תנועה של חוסר, הישרדות, פחד לאבד ומכאן רעב לערכיות, המשפיע עלינו כאשר אנחנו משקללים את צעדינו.
     
  4.  ישנה נטייה לתופס את מידת הערכיות ככזו המגדירה אותנו כבני אדם
     
  5.  אנחנו מאמינים לקטנות...
     
  6.  שכחנו שאנחנו מהויות קוסמיות, סינגולריות, רוח משפיע על חומר - היכולת לקיים תנועה ערכית היא מהמוכנות להתמסר לקולה הפנימי של מהותנו, למצפן הפנימי של הנשמה בהיעדר תלות בתוצרים

***

כאשר ביקשתי לשנות את משקל השפעת הקטנות על חיי, גיליתי שנדרשת לכך תנועה שלמה המסכימה לקיים דיאלוג כנה, ישיר בהיעדר הזדהות, המסכים להתבונן על "הקטנות" ללא שפיטה, להבין את הבסיס התפיסתי עליו היא יושבת בלב פתוח ובהסכמה ללקיחת חסות על התבניות המחשבתיות, התדמיות האנושיות, הדפוסים ההתנהגותיים, המשפיעים על הדרך בה פעלתי.

בחציית ספים פנימיים על מנת לשנות את נקודת המוצא התפיסתית הערכית המתקיימת בנו, חשוב למפות את הפרמטרים שלקחנו על עצמנו, מתווי אישיות, אמונות, גישה לחיים, כבסיסים לבניית הערכיות האנושית נמוכה.

באותה מידה בתהליך המיפוי חשוב שנבחן אילו איכויות מצויות בידינו שיסייעו לנו לשנות את נקודת המוצא התפיסתית המוקטנת.

את השימוש במיפוי נרתום בצמתי הבחירה בחיינו בהם נבחר בחירות חדשות ביחסי הגומלין עם עצמנו ועם הסביבה שישנו את נקודת התפיסה העצמית ויבססו ערכיות על בסיס הישגים פנימיים וגם חיצוניים.
לדוגמה:

  • כאשר נמפה אמירות פנימיות פוסלות החוזרות על עצמן, נבחר לשים להן גבול ולא נהיה מונעים על ידם. 
  • כאשר נזהה הימנעות כתוצר של תפיסה מוקטנת נבחר לנוע למרות הפחד מעבר לגבול ההרגל ובכך נרכוש ביטחון.
  • נלמד לטפח הישגים פנימיים – נמפה את המעברים שאנו יוצרים, נכיל בלב פתוח את הישגינו כדי שיהוו עוגן חיובי למעברי שלב נוספים
  • כאשר נזהה כי אנו זוכים למשוב ערכי חיובי נסכים לקבל אותו ונלמד את עצמנו להכילו, ממקום של ענווה והסכמה בכל פעם להמשיך להתפתח
  • ערכיות נמוכה או קטנות היא סובייקטיבית תוצר של עולם תפיסות פנימי מוטה, ניתן לשנותו...

***

רבים מאתנו לקחו על עצמם כנשמות את הבחירה להיות מושפעים מקטנות כמערכת אבטוח שלא לעשות שימוש בעצמה שלא במאור פנים, חשוב לכן שסכים להתבונן על הקטנות על המניעות שהיא מביאה עמה, מנקודת מבט גבוהה, בלתי מזוהה ואמפתית, המגייסת רצון להפוך את היוצרות על פיהם ובכך להתנהל כאן כמהות קוסמית בוהקת, במאור פנים כלפיה וכלפי הסביבה ומכאן מאפשרת ביטוי שלם.

בחציית ספים פנימיים כאשר מתחילה להתקיים תנועה חדשה מתוך ערכיות מתבססת ובטחון גדל, משמעותי שלא ניקח זאת להזנה של המקום הערכי החסר, שלא נגדיר את עצמנו על פיהם, נסכים לזכור את הדרך שיצרנו כדי להתעלות למדרגה החדשה והפתרונות שכתבנו בדרך כדי שישרתו אותנו במעבר השלב הבא.

האגו אוהב לשמר מצב קיים, לכן יעדיף לשמר את ההזנה החדשה שנוצרה ממעבר השלב, להתרפק על התוצרים, להיות מוגדר מהם ולהשכיח את התנועה שהתקיימה, את הניסיון שצברנו בתהליך ההתעלות.

***

חשוב לי להבהיר...

משמעותי לחגוג הישגים פנימיים והצלחות גם אלה המשוקפים בחיי היום יום, ביסוס ערכיות על בסיס הצלחות ומעברי ספים פנימיים היא שלב מהותי המשקף מדרגה בדרך ליצירת מציאות ערכית שלמה, עם זאת ההמלצה היא לא להקשר אליהם ולא להיות מוגדרים.

ערכיות גבוהה מקושרת לחיבור לזיקוק הנתונים, לתהליך, ללמידה, להתפתחות שנוצרה, היא מבוטאת במלואה בכל בחירה בה נקיים תקשורת שלה יותר עם המהות המזוקקת, נפעל מותך זיקוק נתונים, היא נאמת במידת ההסכמה שלנו לבטא אותה בחופשיות ובמלאות.

חשוב שנכיר את עולם הסיבות הגבוה, על המציאות החסרה שהתקיימה בארץ מעבר לסיפור התסריט האישית, שהבאנו לשליחות הנוכחית, שנבין מה התקיים בעידן האדמה, ומדוע האנושות נעה תקופה ארוכה במעגל סגור של חוסר ומאבק על משאבים, זה מאפשר פרספקטיבה גבוהה שמסייעת להתנתק מההזדהות עם המרחב, ולבסס אמפתיה והכלה לתהליכים שאנו עוברים גם כאנושות.

***

אנו נעים אל עבר ספי התפתחות בהן יש בידנו לקיים מציאות פנימית של ערכיות קוסמית מלאה.

אם נתבונן על הרמה הגבוהה הרי שעבור הנשמה ההתכתבות עם נושא הערכיות כמגדירה כפי שמבוטאת ברמה האנושיות כלל אינה מתקיימת.

המהות שאנו מהווים תופשת עצמה ערכית מעצם היותה, היא מכירה בייחודיותה ואינה נדרשת להוכיח אותה, היא מבינה את התכלית הכוללת כל רצונה הוא בביטוי אותו גוון ייחודי במלואו.

המהות הקוסמית מכירה בייחודה, במסד הפתרונות שכתבה ומכאן ביכולות שצברה מאז יצאה לדרכה לחקור את מרחבי הבריאה ומכאן משקללת את צעדיה.

נקודת המוצא הזו מאפשרת חופש תנועה גדול, הוא מהווה פתח לביטוי מלא לייחודיות שאנו מהווים, זו תנועה שמבטאת את עצמה במלואה.

ברמה הקוסמית ערכיות היא למעשה אומדן.

כאשר מהות קוסמית מתכננת תנועת חקירה היא מקיימת שקלול על אישי למידת המוכנות המתקיימת בשדה שהיא מהווה, מהו מסד הנתונים הקיים עד כמה הוא תומך את רצון החקירה? זאת אל מול רמת המורכבות של נושא הלימוד. 
היא תשקלל מהי מידת היכולת להתפתח בתנועה ובהתאם לכך תקיים בחירה לניווט מיטבי, מנקודת מבט בה הכל צפוי וגלוי והרשות נתונה.

נקודת המוצא בשקלול התנועה יכיל תמיד ראיה כוללת הבנת המהות והתכלית של החקירה ומתוך כך יבחן האם התנועה "הפרטית" ניתנת ומתואמת לשירות הכלל והפרט כאחד.

הערכיות האנושית החסרה הגבילה, צמצמה ואף מנעה מאיתנו את יעודנו ובכך הטתה את התנועה מכוונתה ועמעמה את הייחודיות המתקיימת בכל אחד מאתנו.

כאשר נבטא ערכיות קוסמית בתהליך זיקוק הנתונים שלנו ובחיינו בארץ, נאפשר לעצמנו לנוע בחופשיות, המבוטאת בעוצמות עולות של ביטוי והשפעה על המרחב, בהנאה מהדרך, התפעמות על היש והקיים, נכיל הבנת מהות ומשמעות בכל בחירה ובחירה בחיינו, מתוך מבט על נטול פניות ועל אישי ובהשתנות מתמדת.

הערכיות הקוסמית למעשה תהווה מערכת תבונית המשקללת את התנועה ומבטיחה ניווט ערכי חולש ומכיל את טובת הכלל ופרט כאחד. היא לא מגדירה אותנו, לכן מציבה גבולות דינמיים של תבוניות קוסמית המאפשרים תנועה של אפשור, מתוך הבנה כי גבולות יש להגדירם על מנת להרחיבם.

זו תנועה חדשה בה הכיוון והכוונה, המוכנות להשתנות, הבחירה בהתחדשות, עצם התנועה בווירטואוזיות, הן נקודת המוצא המגדירות אותנו.

ההזמנה לכן היא להסכים להפוך דף חלק נקי מרבב בהגדרה את עצמנו, להתמסר לקולה של מהותנו ולהסכים לבטאו במלא האמון וההתמסרות, בהעדר חשיבות עצמית ולהסכים להיות מופתעים, שמחים, דינמיים ומאפשרים לבטא חדש בכל רגע ורגע.

הודיה