העוצמה שבסבלנות

העוצמה שבסבלנות
 

לוהאריה
29.5.2018

 

בעבור המעוניינים להאזין - מצורפת חבילת התודעה כפודקסט 

 

 

אתם מוצאים עצמכם לעיתים חסרי סבלנות? 

שאלתם את עצמכם ממה נובע חוסר הסבלנות? וכיצד ניתן לסגל לעצמכם אורך רוח? 

שורשי היעדר הסבלנות, טמונים בפער שבין המחשבות, הרעיונות, החלומות והרצונות לבין הביצוע והמימוש הלכה למעשה. זהו פער בין הרצוי למצוי, בין התאוריה לבין המימוש בפועל. זהו פער שבין הקצב בו אנו חושבים וחולמים, לבין הקצב שבו הרעיון והחזון הופכים לדבר ממשי.

הפער הזה מתקיים בתוך עולם הישגי ותחרותי, הדוחף כל העת לתוצאות ותוצרים ואינו מותיר מרווח נשימה לתהליכים ארוכי טווח שיש בהם סבלנות.

(מי מבינכם שסקרן להבין מאין נובע הפער הזה – הוספתי פרק בונוס בסוף הפוסט הזה...) 

הכל מואץ

אנו מצויים בתקופה בתולדות האנושות שבה הטכנולוגיה תופסת תאוצה: קצב החיים עולה, האינטרנט והרשתות החברתיות חושפות את ההכרה האנושית לכמות עצומה של מידע, מרחקים מתקצרים, הזמינות של מוצרים ושל תוצרים הנגישים באופן מיידי, עולה.

אנו מוקפים בפרסומות גלויות וסמויות, באופנות, ובמובילי דעת קהל המעודדים תרבות צריכה ומעוררים באנשים את האשליה כי אם ישיגו מוצרים ומטרות – יהיו שלמים יותר ומאושרים יותר.

רבים מושפעים מכל זאת, והנפש מגיבה ברצון לסיפוק מיידי, חיפוש אחר גירויים חיצוניים מוגברים, הישגיות, תחרות והתמכרות למקצב החיים המהיר.

כאשר הנפש מושפעת באופן שכזה מן הסביבה החיצונית, המיקצב האישי משתבש ומופר, הרצון המזוקק והטהור מטשטש והחזון וההשראה מתעמעמים.

נאמנות למיקצב הפנימי

לכל אחד ואחד מקצב אישי משלו. הנאמנות למקצב האישי הינה המפתח לחוויה של אורך רוח.

היכולת להקשיב למקצב הזה, לזהות אותו ולפעול על פיו, מולידה תחושה של רווחה נפשית ומשחררת ממתחים מיותרים, ומחוויה של אינטנסיביות ולחץ.

כאשר מושפעים מן הסביבה החיצונית, ומתמקדים ברצון להשיג ולכבוש יעדים, עלולים להתרחק מן המיקצב הפנימי. הפער הנוצר בין המקצב האישי לבין המקצב המאולץ בו האדם פועל מתוך הישרדות, תחרות, חוסר ומערכות השוואה, מוביל לדיס-הרמוניה פנימית, היעדר סבלנות ולחוויה של עול (כְּסַבָּל הסוחב את נטל התחרות וההישגים על גבו) וְסֵבֶל.

מדוע היעדר סבלנות יוצר סבל? - תודעת עול וקושי

החיים בעולם חומרני הממוקד בתחרות על משאבים וטיפוח ההישגיות, מובילים לכך שרבים מבני האנוש ממוקדים בלהשיג תוצאות והישגים.

אנשים מקטלגים הצלחות וכישלונות וּמוּנַעִים מן הרצון לעמוד ביעדים.

 למבקשים להעמיק בכך – מוזמנים לקרוא את חבילת התודעה "האם באמת מתקיימים הצלחה או כישלון? 

הדבר יוצר תלות בתוצאה, אינטנסיביות ומתח ומוציא מאיזון.

 למבקשים להעמיק בכך – מוזמנים לקרוא את חבילת התודעה שוויון נפש ככלי ליצירת בהירות וחופש 
 

התייחסות אל העשייה הגשמית כאל עשייה שיש בה קושי ועול, מולידה תחושה מתמדת של סבל וציפייה להגיע לייעד המיוחל ולהשיג את ההישגים והתוצאות הרצויים.

העול והסבל מובילים לתגובה נפשית של היעדר סבלנות.

זוהי תגובה נפשית, המנתקת מרגע ההווה וממקדת את האדם במצב של חוסר וציפייה אל עתיד שבו יוגשם הרצוי ויהפוך למצוי. הדבר יוצר תחושה מתמדת של תסכול והיעדר מימוש, וממקד את האדם בחוויה של החוסר ושל העול.

ההתמקדות בפער (במה שאין ורוצים להשיג) ולא בגשר (התהליך ההדרגתי המוביל אל המימוש) יוצרת הנחתה של המצב הנפשי ומגבירה עוד יותר את התסכול ומפח הנפש.

הדמייה הולוגרפית של המצב הטהור שבו מעזים לחלום

אם אנסה לקחת אתכם לרגע, אל המצב הטהור שבו האדם מפנטז, מעז לחלום ומחובר להשראה ולרצון, תגלו כי מצב זה טומן בחובו חוויה נפשית שיש בה עילאיות.

עיצמו לרגע את העיניים...

קחו נשימה...

והפליגו במחוזות המעוף והדימיון שלכם אל סיטואציות שבהן אתם מדמים את הגשמת הרצונות המזוקקים שלכם, החלומות והחזון שלכם.

הקפידו להיות ממוקדים ברצף הרעיוני האסוציאטיבי, התמקדו ב-מה ולא ב-איך ונטרלו שכל והיגיון.

שימו לב לתחושות, לרגשות...

אתם מצויים במרחב של הדמיה הולוגרפית שממלא את הנפש בחוויה של היתכנות וקיום של הרצונות, החלומות הרעיונות והחזון שלכם.

שמירה על המצב הנפשי הטהור

מה גילינו כתוצאה מההתנסות שיצרנו כעת?

כאשר אתם מצויים במצב הזה שהינו תיאורטי ומבטא את השאיפה, החזון, החלום, הרעיון, וההשראה – תגלו כי הנפש מלאה בהתפעמות וחיוביות.

עליכם להישאר במצב הנפשי הזה שאותו הדגמנו עכשיו, על מנת לבטא חיים של רווחה, אורך רוח, ויכולת הגשמה שאין בה נמהרות ויש בה סבלנות, עקביות, אחריות, חדוות גילוי וחקירה, הנאה מן הדרך, מימוש מועצם והגשמה.

כיצד משמרים את המצב העילאי הזה? 

כאשר אתם ממוקדים בפער שבין החלום והרצון לבין המציאות הממשית, וכאשר אתם מנסים להגיע לתוצאה במהירות, מבלי לכבד את תהליכי ההגשמה בחומר, אתם תחוו מפח נפש.

ממה נובע מפח הנפש?

מפח הנפש, הוא תוצאה של "קריסה" של החוויה הנפשית מן המצב ההרמוני בו היתה שרויה למצב דיס-הרמוני.

במצב של מפח נפש, נוצרת הנמכה של החוויה הנפשית מן המצב העילאי שהתקיים כאשר העמקתם בדימיון ובחזון, למצב נמוך, מקוטב וחסר, ששם את הדגש על ה-אין ולא על ה-יש ובכך משבש את היכולת לתרגם את הרעיון התיאורטי לכדי מימוש והגשמה.

כלומר, הגשר השלם והמלא שבין הרצוי למצוי, הינו גשר הסבלנות, שבו הנפש משמרת את ההרמוניה, העילאיות, החיוביות וההתפעמות ורואה בהגשמת הרעיון התיאורטי לכדי תוצר גשמי, הרפתקה שיש בה הנאה, למידה והתפתחות.

שינוי התפישה מ-אין מספיק ל-יש המון

פעמים רבות היעדר הסבלנות והעול נובעים מתוך נקודת מוצא תפישתית המחזיקה במערכת אמונה כי אין מספיק.

"אין מספיק משאבים", "אין מספיק זמן" "אין מספיק כוח" "אין מספיק אנרגיה" ולכן צריך למהר, להתחרות זה בזה, ולהתאמץ להשיג הישגים גם אם הנפש אינה ברווחה.

מערכת האמונה כי "אין מספיק" יוצרת דחף להספיק הרבה ומהר ובכך לחסוך אנרגיה ומשאבים.

הרצון להספיק הרבה ומהר, נובע מן החברה ההישגית בה אנו חיים ומחובר לתלות בתוצאה, מערכות השוואה ורצון להשיג תוצרים ברמה מיידית.

הדבר מעודד חוסר סבלנות ופעמים רבות יוצר תהליכים מהירים, שיש בהם קיצורי דרך ואין בהם תשתית שלמה ומלאה המהווה את הבסיס למימוש והגשמה הרמוניים.

שינוי מערכת האמונה ההישרדותית המנסה לחסוך זמן ואנרגיה, בתפישת עולם שיש בה רווחה והכרה כי יש מספיק הזנה, אנרגיה ואפשרויות מימוש, יוצרת חוויה פנימית של שפע ורווחה הפותחת פתח לסבלנות ותנועה הקשובה למקצב הפנימי ומכבדת את השלבים השונים הפורשים את הגשר שבין התאוריה לבין המימוש.

מעגל העוצמה של הסבלנות

התמקדות במצב ההוויה הנפשי העילאי שבו נולדו הרצון והרעיון המבקשים להתממש 
הקשבה למקצב האישי ונאמנות אליו 
שהות בזמן ההווה והנאה מן הדרך בהיעדר תלות בתוצאה ומתוך שוויון נפש
הכרה כי האדם מהווה את הגשר שבין התיאוריה למימוש והסכמה להיות הגשר
הבנה כי בניית הגשר בין הרצוי למצוי ובין המופשט לגשמי נוצרת בשלבים מדורגים נדבך על גבי נדבך כך שנוצרת תשתית שלמה ויציבה
נאמנות לתפישה כי יש מספיק משאבים, זמן ואנרגיה לכולם
תנועה רציפה להגשמת הרצון והחזון מתוך התפעמות וחדוות יצירה
גשר הסבלנות פועל כך שרוח משפיע על חומר

פרק בונוס 

 

 אני מוסיפה כאן פרק נוסף - לאלו מבינכם שמבקשים להעמיק עוד ולהבין ממה נובע הפער בין הרצון התיאורטי לבין תהליך ההגשמה בחומר? וכיצד זה קשור לתהליך הטרנספורמציה

המחשבות והרצונות שלכם מייצגים עולם פנימי תיאורטי.

זהו עולם שיש בו רצונות המקושרים למחשבות, דימיון, חזון, חלומות רגשות ומאוויים, היוצרים יחדיו דימוי תיאורטי שאתם מבקשים להגשים אותו ולהפכו לממשי.

תהליך ההפיכה של דימוי תיאורטי להישגים ממשיים, הינו תהליך של פריסת גשר בין הרצוי למצוי.

בתהליך הזה אתם מתווכים עולם מופשט המצוי בטווחי גל עדינים וגבוהים של חומר קלוש ולא פיסי (שהצפיפות שלו ממש קטנה) לעולם גשמי, של חומר ממוצק, המצוי בטווחי גל נמוכים (שבהם צפיפות החומר גדולה).

עולם ההגשמה, הינו עולם של חומר ממשי ודחוס, עולם של מעשים ושל תוצרים שאותם ניתן למדוד באמצעות החושים הפיסיים שלנו: לראות, לטעום, לממש, לשמוע ולהריח ובאמצעות הנפש שלנו החווה את התוצרים הללו כחוויה ריאליסטית.

ההבנה שתהליך הגשמה יוצר העברה שלמה של רעיון מן המצב התיאורטי שלו אל המימוש בפועל ופורש גשר בין הרצוי למצוי, זורעת את זרעי הסבלנות ומאפשרת לכבד את התהליך של פרישת הגשר מתוך אורך רוח, והכרה כי ההבניה המדורגת נדבך על גבי נדבך, מאפשרת ליצור תיאום בין הכוונה המקורית לבין המימוש הלכה למעשה.

בדיוק כמו לחומר, גם הגוף והנפש האנושיים בנויים במבנים שיש להם צפיפות. משמע, גוף ונפש יכולים להיות דחוסים וצפופים מאוד, או קלושים ובעלי צפיפות קטנה.

שינוי הצפיפות של הגוף ושל הנפש, מתרחש בתוך תהליך טרנספורמציה שבו האדם עובר שינוי מרמת התודעה, תפישת העולם, המחשבות, הרגשות ועד המעשים היומיומיים, ההרגלים, ההתניות ואופן ההתנהלות הלכה למעשה.

בתהליכי הטרנספורמציה, ככל שהנפש הופכת מרווחת ומאוזנת יותר, ומסתגלת לחוויה רגשית מעודנת ועילאית ולמחשבה בהירה ותבונית, כך הצפיפות האנרגטית שלה יורדת והיא הופכת כלי מוליך, נטול התנגדות (תגובות נפשיות היוצרות חיכוך ומניעה) רהוט ורציף לתרגום של הרעיונות התיאורטיים לכדי מימוש, מכיוון שהיא מסוגלת לפרוש גשר בין מצב תיאורטי ומופשט (בעל צפיפות חומר קטנה) לבין מצבי ההגשמה בחומר הדחוס והמגובש (בעל הצפיפות הגדולה).

במצב שכזה, המיידיות של הגשמת התיאוריה לכדי מימוש עולה, מכיוון שהאדם מהווה גשר פעיל ורציף בין רוח לחומר.

זהו מצב שבו העיקרון "מה שניצור – הוא שיהיה" נוכח במלוא עוצמתו, והאדם יוצר את מציאות חייו והופך את הרצוי למצוי בפשטות, תבוניות, התפעמות וסבלנות.