המעבר מתאווה לתשוקה והתפעמות ומהישרדות לביטחון קיומי ונדיבות

המעבר מתאווה לתשוקה והתפעמות

ומהישרדות לביטחון קיומי ונדיבות
 

לוהאריה
30.10.2015-4.2.2016

HamaavarLeTshukaVeHitpaamut_2

 

חבילת תודעה חדשה, העוסקת במעבר מתאווה לתשוקה והתפעמות, ומהישרדות לביטחון קיומי ונדיבות.

החבילה נכתבה לסירוגין החל מחודש אוקטובר ועד היום, ובכך נפרש משער הלוהאר שידור רחב מאוד של פתרונות, השלמות ומקדמי התפתחות, אשר מאפשרים ליצור שחרור משקעים ומטענים שהינם תוצר של תודעת הישרדות, לטובת חיבור לתודעת שפע, קיימות, התפעמות ונדיבות, הנובעים מן העצמי המזוקק המכיר באלוהותו, מכיל אותה ומבטא נוכחות מתוך ערכיות והערכה את כל אשר נוכח וקיים.

החבילה מביאה את הרקע הקוסמי לתודעת ההישרדות, ממפה את היבטי הנפש האנושית הנובעים ממצב תודעה זה ומגישה לכם שאלות מהות, המהוות כלי מודעותי רב עוצמה ליצירת שחרור מודע של מטעני עבר, תבניות מחשבתיות ורגשיות והתרועעות עם חוקיות חדשה ופני נפש חדשים המחוברים לתודעת קיימות ושפע ומבקשים לבוא לכדי ביטוי.

החבילה טומנת בחובה תדרים המשיבים את המרכזים האנרגטיים השונים להרמוניה, ומסייעים ליצור העברת משקל מן המרכזים הנמוכים היוצרים התנעה על בסיסי הישרדות, דחפים ואינסטינקטים ברטט נמוך, אל המרכזים הגבוהים, היוצרים השראה על המרכזים הנמוכים ובכך מאפשרים ליצור תנועה מבסיסים חדשים שיש בה תפישת עולם חדשה ושינוי של מערכת ההתניות שהגדירה את החברה האנושית ואת מערכת המציאות.

זהו מעבר בפרוזדור אנרגטי המשקם את מרכז המין ורוקם יחסי גומלין הרמוניים בינו לבין מרכז הלב ומערך המחשבה, כך שהכוחות הפועלים הנובעים ממרכזים אלה מאפשרים לבטא נוכחות אנושית חדשה שיש בה תוקף פעיל במאור פנים, חדוות קיום, ערכיות והערכה, תשוקה, התפעמות ונדיבות.

חבילה זו, מוגשת לכם באהבה ורצון עמוקים לסייע לכל אחד ואחד מכם להרחיב את הרווחה והשפע, הערכיות וההתפעמות ולבסס את ההתרועעות עם אבני הבניין החדשות ועם החוקיות החדשה מתוך הכרה פעילה, פשטות וקלות.

 

פרק 1  
ספיראלת ההתפתחות ביקום המקומי
המבוססת על מערכת חסרה

במהלך עידן האדמה, יצרה האנושות תנועה החוקרת את היפוך המשמעויות, את החריגה וההתרחקות מן העקרונות הקוסמיים, שעל-פיהם מתנהל האור, בשלל מערכות ההתפתחות, השונות והמגוונות, המצויות בכלל-יקום.

היתה זו למידה רבת משמעות, אשר מקורה בתרחיש הקוסמי המוכר כארכיטיפ של "מרד לוציפר", המתאר את הנפילה אל טווחי החומר הדחוס ללא מסד נתונים אבולוציוני מגבה, את החריגה של מערכות ההתפתחות ביקום החומר הדחוס מתכנית המקור להתפתחות האור ואת הפעלת תכנית המגירה, אשר הובילה לתנועה התפתחותית ייחודית שטרם נחקרה - תנועה הנובעת ממערכות חסרות ומשובשות, המבקשות להגיע לכדי מיצוי והשלמה, ומבוססות על מערכת מחזורית של גלגולים.

היתה זו דינאמיקה, החוזרת על עצמה, בשלל ואריאציות של התנסויות שבהן לקחו חלק צבר מהויות קוסמיות מכל רחבי הכלל-יקום, אשר בחרו להתפתח במסגרת היקום המקומי של החומר הדחוס.

"...אותה ספיראלה, אשר אתם מכירים כספיראלת ההתעלות, הינה כזו ספיראלה, המקיימת מחזוריות של התפתחות, הנובעת מן הטעם ומן הרצון המתמיד להשלים חסרים, המבקשים, נאמר, את אותו מרחב של מיצוי, על מנת לנוע אל מדרגת התפתחות חדשה.

והיינו אומרים, כי אותה ספיראלה, אם תתבוננו עליה, יש בה את התנועה ממדרגת התפתחות אחת אל אחרת.

אך אם תתבוננו על אותה תנועה בתוך אותן מדרגות, תזהו כי מתקיימת, נאמר, תיקרה מעליהן. ואותה תיקרה, הינה כזו, אשר היוותה את אותו מידור, אשר התקיים על אותו יקום מקומי של חומר דחוס, כמערכת סגורה.

משמע, אם תתבוננו על אשר אנו מבקשים להביא אליכם, הרי שתזהו, שאותם מצבים, נאמר, המוכרים לכם כספיראלת ההתעלות, הינם המצבים, אשר בהם נוצרה התנועה במעגל סגור או במערכת סגורה, אשר לא היתה את היציאה ממנה.

ובכך עליכם להבין, כי אותם מחזורים של התפתחות, אשר התבטאו בתוך אותו יקום מקומי, לאחר אותו מרחב או מאורע, אשר אנו כינינו אותו בעבורכם, "מרד לוציפר", היתה התפתחות בתוך מערכת, אשר היתה עליה את המגבלה. היתה התפתחות בתוך מערכת, אשר התקיימו בה החסרים..."

לוהאר 25.5.2014

ספיראלת ההתפתחות ביקום המקומי של החומר הדחוס, היתה ספיראלת התפתחות ייחודית במערכת ממודרת וחסרה, אשר הולידה תרחישים, שיש בהם חסרים, מאבק על משאבים והתנסויות חוזרות על עצמן במחזורי גלגולים שהולידו מסקנות שליליות, משקעים וטראומות.

זהו הרקע להרבה מן הסטיות מהערכים והעקרונות הקוסמיים, שנוצרו במהלך תהליכי ההתפתחות של יקום החומר הדחוס והתבטאו דרך שישה מוקדים מרכזיים המצויים בטווחי הגל העליונים של היקום המקומי של החומר הדחוס.

על שישה המוקדים הללו, ניתן לקרוא בהרחבה בחבילת התודעה השיבה לבראשית של העצמי חלק ראשון – מוקדי התמרה גרעינית ביקום המקומי ובאנושות

ששת המוקדים בטווחי הגל העיליים של יקום החומר הדחוס, השפיעו באורח ישיר על שישה מוקדים נוספים של חריגות, שיבושים וסילופים, אשר נוצרו בטווחי הגל הנמוכים שלו, בהם מתפתחות תרבויות קוסמיות שונות וביניהן גם התרבות האנושית.

מתוך מוקדים אלו, נובעים אופייני התנהלות אנושיים, המהווים תשתית לחברה האנושית, שהינה תשתית פגומה מיסודה, הנתפשת על-ידי בני האנוש כנורמטיבית ותקינה.

בכך, הנורמות והפרדיגמות, המגדירות את החברה האנושית, נובעות ממערכת פגומה וחסרה ומבטאות תודעה ממודרת מסולפת ותפישת עולם הישרדותית, שיש בה התמכרויות ותנועה במעגל סגור.

 

פרק 2  
רעב מתמיד הנובע מהתרחקות מקודי המקור 
רצון-פעיל ומשאלת-לב

ככל שהעמיקה התנועה ההתפתחותית של האנושות אל תוך טווחי החומר הדחוס, כך נוצרה התרחקות מן העצמי האותנטי וממערכות ההתנעה הקוסמיות המוטבעות בו באורח טבעי מעצם מהותו. בכך, קודי המקור: משאלת-לב, המבקשת לבטא מהות ומשמעות ורצון-פעיל, המבקש להתניע התפתחות מתוך המרחב הפנימי הקיים ולבטא יש מאין, הלכו והתעמעמו ואת מקומם החליפה נהייה אחר הקשרים חיצוניים, שנועדו למלא את החלל הריק ואת תחושת היעדר התכלית, הנובעת מתנועה במעגל סגור.

תודעת ההישרדות, משמרת מצב מתמיד של חוסר, המלווה, במצב הקיצוני שלה, בתחושה של קיפוח, קורבנות, טרוניה, מרירות, תחרות, קנאה, פחד, מצוקה ועוד, המבטאים כולם קומבינציות דיס-הרמוניות של מחשבות ורגשות בסקאלות נמוכות ומקוטבות.

אך לצד המצבים הקיצוניים, שבהם תודעת ההישרדות מקיימת דיאלוג עם הסקאלות המקוטבות והנמוכות שתוארו, מתקיימים המצבים היומיומיים, שבהם תודעת ההישרדות, הינה חלק בלתי נפרד ממנגנוני החיים האנושיים ומולידה תנועה אוטומטית, אשר יש בה את ההתניה המובנית של ההתמקדות בעצמי וניתוב משאבים על מנת לשרת עצמי זה, התופש עצמו נפרד מן המכלול שבו הוא טמון.

תודעת ההישרדות, הפכה לחלק בלתי נפרד מן הנורמות האנושיות ומתפישת העולם האנושית הרואה את מצב ההישרדות כמצב נתון הנובע מן החיים על פני האדמה.

מצב שכזה, מוליד יחסי גומלין מעוותים, שבהם מקיימים רבים מבני האנוש נתיבי חיים, שכל תכליתם להשיג ולתחזק את העוגנים אשר יבססו תחושת ביטחון וערך, ומיצוב בנקודה שבה העצמי ירגיש מסופק ושבע רצון.

מכיוון שתנועה שכזו נובעת מהישרדות, פחד, הישגיות ותחרות על משאבים, הרי שאינה מחוברת לרצון-פעיל מזוקק ולמשאלת-לב, ובכך העצמי נותר רעב ומקיים בולען פנימי מתמיד, שיש בו את הפניה כלפי חוץ לשם מילוי העצמי המפוחד והחסר.

זהו מעגל סגור, שבו מורחק בן האנוש מעצמיותו המזוקקת ומן השפע הקוסמי המבקש לבוא לכדי ביטוי.

 

פרק 3  
התרחקות ממובהקות הגרעין –
שורשי תודעת ההישרדות

מובהקות הגרעין, נוכחת במרחבים הקוסמיים כמצב הוויה טבעי של כל בני משפחת האור, המחוברים לגרעין העצמיות המזוקק.

במצב זה, גרעין העצמיות המזוקק, הינו כזה החולש על שדות הביטוי השונים של ההוויה הקוסמית, ואילו שדות הביטוי השונים, כפופים לגרעין העצמיות, שמובהקותו הינה כזו, אשר לא חלים עליה סייגים, מניעות, שיבוש או סילוף, החלשה או צמצום והוא מביע תקפות, עוצמה והשראה מקפת ורחבה.

במצב של מובהקות גרעין, התדר העצמי הינו כזה מזוקק ומתקיימת פעימה אישית מדוייקת המחוברת לפעימה הבריאתית ולהזנה הקוסמית במלוא שפעתה.

מובהקות הגרעין, מבטאת נוכחות ללא עוררין, מתוך תוקף, עוצמה וקודי מקור פעילים, רצון-פעיל ומשאלת-לב, המאפשרים לכל מהות קוסמית לממש את אלוהותה ולבטא יצירה, בריאה, השפעה ויחסי גומלין עם מערכות ההזנה הקוסמיות ועם הזנת מקור.

במצב ההוויה האנושי, כאשר מתקיימת מובהקות של גרעין העצמיות, מובהקות זו חולשת על פני הביטוי השונים של בן האנוש, על מתווי הנפש וגם על המערכות האנרגטיות המנוהלות על-ידי גרעין העצמיות המזוקק ומשרתות את ההכוונה הנובעת ממנו.

בכך, מתפקדים שדות הביטוי השונים כאנסמבל מתואם והרמוני, המתרגם לכדי ממש את עוצמת הרצון-הפעיל ומשאלת-הלב, הנובעים מגרעין העצמיות.

בעולם ארץ, במהלך עידן האדמה, התדר העצמי היה משובש ומוחלש ובכך, פעמים רבות, נוצרה התרחקות ממובהקות הגרעין וירידה בחיבור למערכות ההזנה הקוסמיות ולשפע הבריאתי. בכך התבססה תודעת ההישרדות, שהיה בה את הניסיון לשמר את הייחודיות המוחלשת והמשובשת, נוצרה פעולה כבדידים נפרדים, בחינת "אדם לאדם זאב", והתעלמות מן הקשר ההדוק הקיים בין הפרט לבין פרטים אחרים, ובין הפרט לבין המכלול הרחב בו הוא טמון.

במקום לפעול כקולקטיב המורכב מפרטים שונים, מגוונים וייחודים, המבטאים שיתוף, הפריה ותמיכה הדדית, שיש בהן קיימות ותיעול משאבים הרמוני, החלו הפרטים הנפרדים והמוחלשים, לפעול, באפיקים רבים ונפרדים, אשר הגבירו את התחרות ואת המאבק על משאבים והעצימו את ההישרדות עשרות מונים.

השהות במצב הישרדותי שכזה, החלה להחליש עד מאוד את המרכזים האנרגטיים העליונים, האמונים על התפקודים התודעתיים והמודעותיים שבאמצעותם יכול הרוח להשפיע על החומר ברמה הרמונית והמשקל הועבר אל המרכזים הנמוכים שמיקדו את בני האנוש באינסטינקטים ודחפים שתכליתם שרידה וקיום.

אחד המרכזים האנרגטיים שהושפעו מכך ושובשו עד מאוד כתוצאה מההתרחקות ממובהקות הגרעין, הינו מרכז המין אשר תפקודו צומצם, הוקטן וסולף, כך שייעודו לבטא עוצמה אלוהית תקפה ולהביאה לכדי הגשמה, התפוגג לטובת שימוש במרכז זה באופיינים שיש בהם יצריות המרוחקת מיצירה, תוקפנות המרוחקת מתוקף, גשמיות המרוחקת מהגשמה, תאווה המרוחקת מתשוקה ופחד המרוחק מקיימות.

"...היינו אומרים, כי עליכם להבין, כי אותו תוקף פעיל שלכם יש לו את המשמעות והמימוש גם באותו מרכז של מין. מכיוון שכאשר מחוברים אתם אל צדקת הדרך ולאותו מצב של הליכה נכוחה ללא כחל ושרק, הרי שאותו מצב של תיעול משאבים אל אותו מצב של ארץ, הינו כזה, המעוגן במרכז המין שלכם המביא את ההליכה נכוחה, ללא אותם מצבים של פחד, ללא אותם מצבים של יראה או חולשה, ללא אותם מצבים, היינו אומרים, של עליבות, היינו קוראים לזאת, כחלשים במרחב מתעתע, אלא מתוך ההכרה ביכולת שלכם לשלוט ולנווט דרככם וצעדיכם במרחב של ארץ מתוך תוקף פעיל, מתוך שליטה אנרגטית מוגברת, מתוך רמות של קוד פעיל אשר יש בו את העוצמה השולטת במרחב..."

הליבה המרכזית  8.7.2009

 

פרק 4  
שישה מוקדים 
היוצרים מערכות אמונה המשמרות את תודעת ההישרדות

כל מסד הנתונים של החברה האנושית, נובע מרשת תשתית קוסמית אשר מכילה בתוכה את חוקיות מערכת המציאות ואת הבסיסים המורפו-גנטיים מהם נובעת חוקיות זו.

זוהי תשתית, שבמקורה נועדה לתמוך את התפתחות החברה האנושית כחברה המחוברת לעקרונות וערכים קוסמיים ולתנועה הרמונית על-פי מתכונות האור.

תשתית זו, שובשה ועוותה לאורך עידן האדמה, ובכך קודי התשתית הבסיסיים, המגדירים את מערכת המציאות, סולפו והשפיעו על כלל מערכות החיים על פני האדמה.

ששת מוקדי ההתמרה הראשיים, מהווים קודי תשתית משובשים, אשר מהם נובע כל מארג התודעה האנושית והחברה האנושית. באמצעות קודי התשתית הללו, הוגדרה מערכת המציאות של עולם ארץ ואף נשתמרה בחוקיות שהינה חסרה ומשובשת.

אלו הם קודי בסיס מורפו-גנטיים, אשר הוסטו מן התקן הקוסמי, והשפיעו על הרשת המורפו-גנטית של עידן האדמה, החורגת מתקינות קוסמית.

בהתפתחות החברה האנושית, נרקמו בהדרגה קשרי גומלין הדוקים בין תודעת ההישרדות לבין ששת המוקדים הללו, המגדירים את החברה האנושית ומכתיבים את תנועתה.

אלו הם מוקדים אשר מבטאים תפישת עולם ואופייני התנהלות אשר האנושות נדרשת לשנות את הגישה אליהם, על מנת להשתחרר מתודעת ההישרדות ולהתעלות אל רובד מציאות המצוי בטווח רטטים עילי ומזוקק:

  • מין, מיניות וילודה
     
  • מזון, תזונה והזנה
     
  • הון, ממון ומימון
     
  • מגדר
     
  • דת ומסורות
     
  • משפחה ומערכות יחסים

על מוקדים אלו, כבסיס לשליטה באנושות ושימור של תנועה התפתחותית הנובעת מחוסר, ניתן לקרוא בחבילת התודעה השיבה לבראשית של העצמי חלק רביעי – אינטגרציה של העצמי כמפתח לחופש

מוקדים אלו, מבטאים אופייני התנהלות שמקורם בהנחת יסוד הרואה בעולם הגשמי מרחב שיש בו מאבק על משאבים, קושי, חוסר וחיכוך. אופייני הפעולה הללו והנורמות המקושרות אליהם, מקיימים קשר הדוק עם תפישת העולם ההישרדותית, והם מהווים כוחות פועלים המתניעים את החברה האנושית בתנועה משובשת אשר נדרש להשיבה להרמוניה ולכוונת המקור.

הפניה כלפי חוץ, לשם ביסוס תחושת ביטחון ומשוב, והשימוש בסקאלות תדרים נמוכות ומקוטבות, הינם תוצר של הרגלים תפישתיים, נפשיים וגופניים, אשר הינם אשלייתיים ומותירים את בן האנוש כלוא ברובד מציאות שבו תודעת ההישרדות מנציחה את עצמה במעגל סגור.

ניתן בקלות לפרוץ את המעגל הסגור, על-ידי הסכמה פשוטה לשנות את נקודת המוצא התפישתית הגורסת כי "אין מספיק" ולהמירה בהכרה כי "יש מספיק בשביל כולם" וכי השפע הקוסמי זמין ונוכח בפנימיות המקרינה עצמה על המציאות.

הסבת משקלים מודעת באמצעות שאלות מהות

זהו תהליך שבו נדרש להסב את המיקוד מן השאלה "איך?" המבטאת, פעמים רבות מצב תודעה הישרדותי ומודאג, המזוהה עם המרחב הגשמי, לשאלת המהות "מה".

מה אני מבקש/ת ליצור?

מה אני מבקש/ת לבטא ולממש?

ההתמקדות בשאלת המהות "מה", מעבירה את המשקל אל הרצון-הפעיל ומשאלת-הלב ומנטרלת את המנגנונים הנפשיים הפועלים באורח אוטומטי עם תודעת הישרדות ותבניות שכלתניות המגבילות את קשת האפשרויות.

מתוך החיבור למהות ולמשמעות באמצעות בירור פנימי המבין "מה אני רוצה", מופעל נפץ פנימי המתחיל לשגר ולשדר אל מארג המציאות ההולוגרפי את הדרישה לממש את הרצון האלוהי שהובע.

ההשתחררות מתודעת ההישרדות, מולידה את ההכרה, כי מארג המציאות, הינו מרחב חלקיקי הולוגרפי, אשר נועד לשרת את הרצון והכוונה המזוקקים וכי מארג זה מגיב לעוצמת הבריאה וההשפעה הנובעות מן הפנימיות. בכך, נולדים יחסי גומלין עם המרחב הגשמי, המבססים אמון מחודש ביכולת של הרוח להשפיע על החומר ולממש חיים שיש בהם שמחה, רווחה, עוצמה ומימוש מועצם.

כמובן, שנדרש לגבות מהלך שכזה בבחירות גשמיות, הלכה למעשה, המעניקות גושפנקה לרצון ולכוונה שהובעו, כאשר פעמים רבות בבחירות שכאלו, נדרש להסב משקל מהרגלים והתניות לאופייני התנהלות חדשים.

בתהליך זה, נדרש להתנסות בשינוי הרגלים, המאפשרים לנוע פנימה, אל עבר מרחב שבו טמון השפע המבקש להיחשף ולבוא לכדי ביטוי.

על מנת לשחרר את ההתניות התפישתיות, חברתיות, ערכיות, רגשיות וגופניות, נסו לבטא אל מול עצמכם את ההצהרות הבאות וזהו את הקולות העולים מפנימיותכם אל מול הצהרות אלו:

  • "הנני בעל מהות וערך"
     
  • "הנני מקיים שפע רב בפנימיותי"
     
  • "יש מספיק הזנה לכולם"
     
  • "אינני נדרש/ת להוכיח דבר"
     
  • "הנני מהות אלוהית המקיימת מבוע פנימי המהווה מעיין נובע של יש"
     
  • "הנני נוכח בביטחון קיומי מתוך היותי נתמך ומגובה"

לאחר שהגיתם ובחנתם פנימיותכם אל מול שאלות אלו, ניתן לכם ליצור ספציפיקציה על ידי בחינת שאלות המהות הללו אל מול כוונה ורצון המתקיימים בכם.

הקולות הפנימיים, והתגובות שיעלו אל מול אמירות אלו, הינם בסיס חשוב ליצירת תהליך פנימי, שיש בו את השחרור של ההתניות הנובעות משהות במערכת המציאות של עולם ארץ, על השיבושים המתקיימים בה ומערכות ההשפעה המעודדות את תודעת ההישרדות כחלק מן השליטה על בני האנוש ושימורם במעגל סגור.

ניתן לבחון את שש ההצהרות, אל מול ששת מוקדי ההתמרה שנדרשת האנושות להמיר ובכך לזהות את קורי הפרדיגמות ומערכות ההקשרים המסולפים, היוצרים תפישת עולם הישרדותית, המשמרת מבנה נפשי, ערכי וחברתי, שהינו כזה מוגבל לטווחי הגל של הממדים שלישי הגשמי ורביעי התודעתי ופועל במעגל סגור שיש בו הישרדות.

  • "הנני בעל מהות וערך"  - מין, מיניות וילודה
     
  • "הנני מקיים שפע רב בפנימיותי" – מזון, תזונה והזנה
     
  • "יש מספיק הזנה לכולם" – הון, ממון ומימון
     
  • "אינני נדרש/ת להוכיח דבר" - מגדר
     
  • "הנני מהות אלוהית המקיימת מבוע פנימי המהווה מעיין נובע של יש" – דת ומסורות
     
  • "הנני נוכח בביטחון קיומי מתוך היותי נתמך ומגובה" – משפחה ומערכות יחסים

 

פרק 5  
היפוך הקערה על פיה –
הנסיגה ממצב של מבוע לבולען 
ומקבלה והנחלה ללקיחה ואגירה

הרשת המורפו-גנטית המקומית, פעלה בחוקיות הרחוקה מאופייני ההתנהלות הקוסמיים ובהיפוך משמעויות.

השוהים במערכת המציאות של עולם ארץ עברו ממצב של מובהקות של גרעין העצמיות, תוקף ועוצמה המקיימים מבוע פעיל המחובר לאנרגיה חופשית ולהזנת על-סוף, למצב של בולען המבקש למלא עצמי מוחלש, חסר ומצומצם על-ידי פניה כלפי חוץ.

הרצון למילוי העצמי החסר, נובע ממערכת הקשרים משובשת, המתקיימת בין הגוף לבין הנפש, אשר אינה שביעת רצון ובכך מבטאת רעב קבוע המבקש למלא את הבולען הפנימי.

בולען זה, הינו תוצר של היפוך המשמעויות והחריגה שנוצרה במטריצת מערכת המציאות של עולם ארץ מעקרונות הפעולה הקוסמיים ומן הערכים המזוקקים, שעמדו בראשית הימים בבסיס החוקיות של מערכת המציאות הגשמית.

השוהים במערכת המציאות של עולם ארץ, חוו פגיעה בערכיות והתרחקות הולכת וגדלה מזיכרון המקור של מהותם האלוהית.

הירידה בערכיות, נוצרה בתהליך מדורג של התרחקות מן התדר העצמי ומן המובהקות של המהות הסינגולרית הייחודית ובכך, שיבוש הקשר עם מערכות ההזנה הקוסמיות ועם המכלול בו הפרט טמון.

הדבר הוליד התנסויות, אשר הלכו והפכו יותר ויותר מאתגרות ומנותקות מן הזרימה הקוסמית, שיש בה מוליכות-על, שפע ואוריינטציה מתמדת. בכך, הערכיות האישית הלכה ונפגמה ואת מקומה החליפו טראומות, משקעים, קטנות, צמצום וזיכרונות המבוססים על גלגולים בהם חווה הפרט חיכוך, קושי, דחק, מאבק על משאבים, פחד והישרדות.

מערכת ההתנסויות שאפיינה את עידן האדמה, הסתיימה. עידן האדמה נחתם ואת מקומו תופס עידן חדש המבטא חוקיות חדשה.

על מנת לחבור לחוקיות זו, נדרש ליצור היפוך משמעויות פנימי, להתרועע עם העצמי המזוקק, לשחרר מטעני עבר, להיחשף לתודעה חדשה ולחוקיות החדשה, ולהכיר בכך כי השפע הקוסמי נוכח וכי העצמי הינו מהות אלוהית רבת עוצמה ויכולת, היודעת את עצמה ומנהלת יחסי גומלין עם השדה המאוחד שיש בהם תאום לתדר העצמי, למובהקות וליכולת.

"...עליכם להבין כי בתקופת זמן נוכחית זו, יכולת הבחירה אשר לכם להשתנות ולשנות הינה רבת תוקף עד מאוד. עליכם להבין כי מגמות בריאתיות תומכות שינוי זה, מגמות תסריטיות תומכות שינוי זה. עליכם להבין כי אותם תסריטים אשר לקחתם על עצמכם לייצר בתקופה נוכחית, הינם כאלה אשר לקחו בחשבון את אותה רמה של שינוי עידן, את אותה רמה של תקופת תפר אשר אתם לוקחים בה חלק. ומתוקף כך, עליכם להבין כי רוחב היריעה אשר עומד לרשותכם ברמת ההשתנות וההתפתחות, הינו רחב עד מאוד.

הבינו: אותה רמה של מטמורפוזה, של התמרה, הינה כזו אשר בה הינכם יכולים לייצר מצב של היוולדות מחדש. אנו מובילים אתכם שלב אחר שלב, צעד אחר צעד, באותה היוולדות מחדש. אנו באים ואומרים, כי כאשר אנו אומרים היוולדות מחדש, אנו באים לחבר אתכם לאותו מצב פנימי אשר בו אתם יוצרים את אותה אלכימיה, את אותה השתנות והתמרה של אותם כוחות שולטים אשר אינם משרתים אתכם, לאותם כוחות של אנרגיה חדשה, תובנה חדשה והתרחבות.

אנו באים ואומרים כי מתוקף כך נוצר מצב אשר בו אותה השתנות אשר לכם יוצרת את אותה רמה של תנועה רבה עד מאוד. אותה תנועה של האצה, מאפשרת לכם באותן מגמות תסריט, לייצר את אותן בחירות, לייצר את אותן נקודות מיקוד אשר עליהם דיברנו, ברמת שימת הלב, הבעת המיקוד, הפניית הרצון היצירתי, ובכך, מיגור המכשלות מתוך חייכם. ובכך הבינו שככל שתכירו באותה יד אוחזת חוטים, באותה רמה של אחריות אשר לכם, ומצב אשר בו הינכם בוראים שותפים לתסריטכם ולחייכם באותו מרחב ארץ, הרי שתוכלו לייצר מגמה של שינוי והתמרה מועצמים.

בהתאם לכך ובהמשך לזאת, אנו באים לומר כי אותן רמות של הדהודים בתוך חייכם, אשר נובעים הם מאותם כשלים גלגוליים, הינם כאלה היכולים לייצר את רמת הניקוי וההתמרה. אנו אומרים כי עליכם להכיר בראש ובראשונה בכך כי אותה רמה של הדהוד מגביל בחיים נוכחיים, כתוצאה מחיים קודמים, אינו חייב להיות, ומתוך אותה הכרה ביכולת אשר לכם לשנות, להתמיר, לנקות, הרי שמרחב חדש של אפשרויות נפתח בפניכם, ברמת הרווחה, ברמת היכולת להקל על עצמכם. ואנו באים ואומרים כי אנו מכוונים אתכם לכך, כי אותה יכולת לנטר את אותם הדהודים קרמתיים, להבינם, לפענחם, ולסלקם מתוך אותו שדה תידרי אשר לכם, שרירה וקיימת באמתחתכם, באותו ארגז כלים אשר אנו מייסדים בכם..."

מועצת העל הקוסמית ומועצת האור העליונה 13.2.2008

 

פרק 6  
היפוך המשמעויות 
והמעבר מקבלה והנחלה ללקיחה ואגירה

היפוך המשמעויות המתואר, יצר מעבר מתודעת "קבלה והנחלה", המצויה במרחבים הקוסמיים ומבטאת נצחיות ופעולה בתדר העל-סוף, לתודעת הישרדות, לקיחה ואגירה, כילוי משאבים וסופיות.

ברחבי הבריאה כולה, עיקרון הקבלה וההנחלה, הינו הבסיס לכינון יחסי גומלין הרמוניים בין הפרטים הסינגולריים, המקיימים ביניהם התאבכויות בונות, שיש בהן הפריה הדדית, בריאה ויצירה.

התנועה הקוסמית של קבלה והנחלה, מאופיינת בהזרמה מתמדת של השפע הקוסמי דרך כל פרט ופרט, כאשר כל הפרטים הסינגולריים הווים עצמם כחלק ממכלול ומוזנים בהזנה הקוסמית.

ההזנה הקוסמית, מובעת כלפי כל פרט ופרט, הן כזרם נתונים אנרגטי, ייחודי וייעודי, והן כזרם נתונים כוללני, המזין את השדה המאוחד המורכב מכלל הפרטים. הזנה זו, הן של הקולקטיב והן של הפרטים המרכיבים אותו, מאפשרת השתנות והתפתחות, שהינן תוצר של הממשק עם זרם ההזנה הקוסמי.

מצב הקבלה, נובע מן הממשק לזרם ההזנה הקוסמי, התמסרות לאיכויות והנתונים שהוא מבטא, התפתחות והשתנות מתוך יחסי הגומלין עימו וביסוס של שפע פנימי המבקש לבוא לכדי ביטוי.

השפע הפנימי, יוצר מלאות ופעימות פנימיות, שיש בהן רצון להעביר את התוצרים הפנימיים הלאה. פעימות אלו, מעוררות את המבוע הפנימי ובכך נוצר מעבר למצב הנחלה, שיש בו העברה של האנרגיה הלאה, כאשר היא צבועה בגוון הייחודי ומבטאת את המהות והמשמעות האישית.

זהו מצב של שפע רב, הנובע מקיימות ועושר נתונים פנימי ומבטא תיעול משאבים לאפיקים שונים ומגוונים ברצף העל-סוף.

ההנחלה הינה מתוך שביעות רצון, הכרת תודה ורצון לשרת את המכלול שבו טמון הפרט - השדה המאוחד המורכב מכל הפרטים כולם.

 

חיבור לשדה המאוחד

 

עולם ארץ, כמערכת מציאות אשר חרגה מן העקרונות והערכים הקוסמיים, ביטא סטייה והתרחקות מערך הקבלה וההנחלה, ומעבר מקיימות בלתי תלויה לנפרדות, התרחקות מן התדר העצמי, שיבוש מערכות הזנה ומתוך כך הישרדות, תלות במילוי חיצוני ומאבק על משאבים.

בכך נוצר מעבר מקבלה, ללקיחה ואגירה, המאופיינים ברצון למילוי העצמי הנפרד, המבוסס על תפישת עולם של חוסר, איום ותחרות. היה זה מעבר מתיעול משאבים למאבק על משאבים, ואף לכילוי משאבים, הנובע ממצב ההוויה, שבו תופש עצמו הפרט כנפרד מן המכלול בו הוא טמון ובכך מכלה את משאביו של המכלול.

ניתן לדמות זאת לגוף, שחלקיו מתחילים לנהל מאבק, ללא הכרה כי הינם חלק מגוף אחד, מכלול שבו הכל שזור בכל ביחסי גומלין של הדדיות. בכך מכלים החלקים השונים של הגוף את הגוף עצמו, ובכך את עצמם כטמונים באותו גוף.

היה זה מעגל סגור, שהלך והעצים עצמו, וביסס התנהלות שיש בה חיכוך, קושי, מלחמות ומאבקים, שהותירו חותמם על השוהים בעולם ארץ הקשורים למחזוריות הגילגולית של עולם זה ונושאים בחובם טראומות, משקעים והקשרים קרמתיים שהלכו והצטברו בגלגולים חוזרים ונשנים.

 

פרק 7  
הפגימה במרכזים האנרגטיים – 
העצמת תודעת ההישרדות והתאווה

התנועה במעגל סגור מונעת מתאווה המבטאת צורך למלא בולען פנימי, אשר שואף להזין עצמו מבחוץ ומכלה את משאביו ואת משאבי הסביבה בה הוא מצוי.

מהי  תאווה?

תאווה הינה מצב שבו הגוף והנפש, מבטאים רצון למילוי חיצוני, הנובע מתודעת הישרדות.

תודעת ההישרדות, נובעת מנקודת מוצא, הרואה את העולם כמרחב מאיים, שבו מתקיימת תחרות על משאבים. זוהי תודעה, המחזיקה בתפישה כי העצמי מאוים, חלש וחסר, ומובילה להרגלים והתניות המקושרים לאיכויות נפשיות, שיש בהן פחד, חשדנות, חוסר ביטחון, ערכיות נמוכה, תבניות מחשבתיות נוקשות המגנות מפני כישלונות וטעויות לכאורה, קהות רגשית, פגיעות רגשית, תלות במשוב רגשי ופניה מתמדת כלפי חוץ, על מנת למלא את החסרים האנרגטיים, הנפשיים והגופניים.

האיכויות הנפשיות המתוארות, ועוד רבות נוספות, מהוות כוחות פועלים, המשמרים מצב מתמיד של תאווה, תועלתנות אישית וניתוק מן העצמי הקוסמי הכולי האחדותי, השלם והרחב.

מצב תודעה זה, משפיע על הצ'קרות-מערכת המרכזים האנרגטיים של בן האנוש ויוצר בהן עיוות, סילוף ושיבוש.

הצ'קרות, הינן מרכזים אנרגטיים, המהווים בקרות תפקוד, האמונות על ניהול הקשר שבין מערכות ההזנה האנרגטיות והתודעה הקוסמית לבין הגוף והנפש האנושיים.

כאשר מערכת בקרות התפקוד נפגמת, הדבר משפיע על תפקודי הגוף והנפש.

השיבוש וההסטה מתדר המקור של המרכזים האנרגטיים, הובילה לפגימה ביכולתם של מרכזים אלה לשרת את החוויה האנושית ברמה הרמונית, המחוברת לחוקיות הקוסמית ולעקרונות האור. בכך מערכת אנרגטית שנועדה לתמוך את חווית החיים האנושית החלה לצמצם אותה ולפגום בה.

כיצד באה לידי ביטוי הפגימה במרכזים האנרגטיים?

מרכז הכתר, האמון על הזנת כלל המערכות האנרגטיות, צומצם ושובש ובכך נוצרה פגימה במערך ההזנה הראשי. דבר זה הוביל לתחושה מתמדת של מחסור.

מרכז העין השלישית, האמון על ראיה פנימית ומטאפיסית, על חיבור מאוזן לחזון של העצמי הקוסמי ועל היכולת לברוא, ליצור ולהשפיע בכוח המחשבה והרצון, נפגם וצומצם ובכך הרחיק מן היכולת לראות את הסמוי והמרובד, לזהות את האשליה ההולוגרפית של המציאות הגשמית ובכך להשפיע עליה.

האצטרובל, כשער תודעה המחבר רצפים אנרגטיים לרצפים ביולוגיים, הלך והתנוון ובכך נחסמה היכולת של הרוח להשפיע על החומר ולתרגם רצפים קוסמיים לתודעה בת-קיימה בהוויה אנושית.

מערך המחשבה, שנועד לאמוד את מערכת המציאות הגשמית והליניארית, ולהוות מערך מאוזן ושלם, המקטלג את רצפי המסקנות האנושיות לתבניות ברות שימוש, הפך למערך מנוון, הנצמד למוכר ולידוע, ומבטא תבניות נוקשות, הממדרות את המחשבה מלזהות תחומי אפשרויות חדשים. מערך זה, שנועד להוות כלי תרגום של מחשבה קוסמית למחשבת יישום אנושית, הפך מכלי שלם העושה שימוש בקטבים לצורך חלישה תבונית על אופק האירועים האישי, לכלי חסר ומקוטב, המגביל את היכולת לקיים תפישה רב-ממדית ורב-מוקדית.

מרכז הגרון, שנועד להוות את מרכז התקשורת המסייע לקיים תרציף נתונים מן הרמה הקוסמית הגבוהה אל עבר מערכות ההגשמה האנושיות, נפגם ושובש אף הוא. מרכז הגרון, נועד לפענח ולתרגם את הרצפים התבוניים לכדי ממשות מוגשמת, בעוצמת בריאה, שבה מילה הופכת ליצירה. השיבוש במרכז זה, החל לייצר מערכות פיענוח מסולפות, המבטאות פרשנות מקוטבת וחסרה, וחוסר יכולת לתרגם את הרצפים האנרגטיים לכדי הגשמה רהוטה ומזוקקת.

מרכז הלב, נועד לחבר את ההוויה האנושית אל המכלול הקוסמי הרחב ולהביע משאלת-לב, הפועמת מתוך תודעה אחדותית והרמוניה. מרכז הלב, נועד להכיל בתוכו את ההכרה בחיבור בין כל ביטויי האור באשר הם ולבטא ביטחון וגיבוי רגשי, עוצמה, חוסן ועצמאות, אמונה, התפעמות, הודיה, אהבה, אמפתיה ושותפות גורל. בפועל, מרכז זה הושפע מטווחי הגל הנמוכים ומההתרחקות מן התדר העצמי ובכך החל לבטא חסרים אנרגטיים ורצון למילוי חיצוני. ההתנסויות במרחב הגשמי, יצרו משקעים שהולידו פגיעות, קהות רגשית, מערכות הגנה, ספק, התמכרויות שונות לטווחים רגשיים נמוכים ומקוטבים, תלות, הזדהות וערבוב. בכך החל מרכז הלב לתפקד כמערכת חסרה והישרדותית השואפת למילוי, ויש בה כמיהה לביטחון רגשי, לצד תודעת סבל, כאב ועול.

מרכז מקלעת השמש, שנועד לבטא את מעוז העצמיות האלוהית ואת הכור הפנימי המנפיק פעימות של רצון פעיל והתנעה, חרג בהדרגה מן התדר העצמי ומן היכולת להנפיק פעימה פנימית מזוקקת המשרה השראתה על סביבותיה וחולשת על פני הביטוי השונים של הנפש. בכך, ממצב של שפע אלוהי פנימי, המבקש לבוא לכדי ביטוי מתוך נדיבות וראיית העצמי כחלק ממכלול, עבר מרכז מקלעת השמש הסבה למצב נפרד ואנוכי, המבטא תנועה לצורך מילוי העצמי החסר וההישרדותי, הנשלט על-ידי פני הנפש השונים ומופעל מבחוץ.

מרכז המין, כאמון על הנוכחות הגשמית, שיש בה ביטחון קיומי, יצירתיות, חיוניות, תוקף ויכולת הגשמה של רוח בחומר, עבר הסטה גדולה עד מאוד על-ידי תודעת ההישרדות ורצפי ההתנסויות במרחב הגשמי, שהולידו, כאמור, משקעים, פחד ומניעה. הסטה זו, שיבשה את התדירות של מרכז המין, ופגמה ביכולתו לבטא את התוצרים הפנימיים כשפע הבא לכדי ביטוי הלכה למעשה מתוך חדוות יצירה והגשמה. מרכז זה, הלך ואיבד מתוקפו ועוצמתו, ובכך החלו בני האנוש לחוות עצמם כחלשים במרחב עוין ומאיים. מרכז זה, החל לבטא מערכות התנעה והגשמה הנובעות מפחד וחוסר, וביסס תנועה שיש בה תאווה, טריטוריאליזם, כוחניות, אלימות, פגיעות וסבל.

הקיטוב המוגבר בעולם האדמה וההתרחקות מזיכרון המקור של המהות הקוסמית, הובילו לביטול היכולת לבטא מיזוגים פנימיים וליצירת הִזְדהות עם מגדר מיני וקוטב מיני מוגדר, המגדיר את העצמי ומספק לו תחושה אשלייתית של תכלית ויעוד, כחלק ממערכת חברתית וערכית מוסדרת, שיש בה תפקידים ותפקודים המקנים תחושה של ביטחון מדומה המבוסס על חלוקה מגדרית.

מרכז השורש, נועד לתווך את כלל הביטויים האנרגטיים והנפשיים לכדי חיבור פעיל אל עולם האדמה, ולאפשר יחסי גומלין הרמוניים עם הגשמיות, שבהם עוצמת ההוויה משפיעה, הלכה למעשה, על החומר המוגשם. מרכז זה, נפגם והחל לייצר תלישות, תקיעות, נוקשות, חולשה ונרפות אל מול החומר מחד ומאידך, הזדהות יתירה עימו שהולידה היצמדות למשאבי החומר והעדפתו על פני המהות והמשמעות.

בכך, כל מכלול המרכזים האנרגטיים סטה מייעודו והושפע עד מאוד מטווחי הגל של החומר הדחוס.

ניתן לראות זאת כמערך אנרגטי מעודן ומזוקק, הבנוי ממבנים גיאומטריים הרמוניים עד מאוד, אשר החלו להתעוות, לשנות צורתם ורטיטתם ובכך תנועתם ויכולת ההשראה שלהם נפגמה, וכך גם יחסי הגומלין ביניהם.

במקור, מערכת המרכזים האנרגטיים נועדה לפעול במכניקת שדות מקושרים, שבה השדות השונים תומכים זה את זה, מפרים זה את זה, משרים השראתם זה על זה ויוצרים מכלול הרמוני ושלם.

בפועל, נוצרה השפעה הפוכה, שיש בה פגימה של השדות זה בזה וכניסה למעגל סגור של שיבוש ומניעה.

בכך מערכת שנועדה לפעול כמחולל פנימי, הפועל ביחסי גומלין הרמוניים של הפריה, התנעה ותיעול משאבים, הפכה למערכת שחלקיה מצמצמים ומשבשים זה את זה ויוצרים כילוי משאבים.

 

פרק 8  
שיקום המרכזים האנרגטיים וההיחלצות מתודעת ההישרדות

המעבר לעידן החדש ולחוקיות שהוא מייצג, מביאה אל עולם ארץ מערכות תמיכה רבות לעירור התודעה האנושית ולשיקום מערכת המרכזים האנרגטיים, כך שתוכל לשרת את ההוויה האנושית בהרמוניה ויעילות, שיש בהן תיאום לעקרונות קוסמיים מזוקקים ולתודעת נצחיות וקיימות.

מרכז הכתר, ישוב להזין את המערך האנושי בהזנה שלמה, מלאה ורציפה, המחברת ברציפות לעצמי הקוסמי ולזרמי התודעה הקולקטיביים.

העין השלישית, תבטא נקודת תאחיזה רבת עוצמה, המקיימת, בתדר המשכי, חיבור לחזון הקוסמי האישי והכוללני והולכה של תדרים בקו אמצע טעון במהות ומשמעות אל עבר המציאות ההולוגרפית, מתוך ראיית הסמוי והמרובד ובכך, חלישה שיש בה השראה מקפת.

האצטרובל, יהווה שער רחב יריעה לביטוי של תודעה אל עבר ערוצי ממשק אנושיים, שיש בהם עוצמה של רוח המשפיע על חומר.

מערך המחשבה, יגשר מחשבת גלם קוסמית למחשבה אנושית ויהווה מתמיר, מסנן, מפענח ומתרגם קומבינציות תיאורטיות ועיליות של היסודות לטווחי גל נמוכים, המקושרים לרצפים ביולוגיים, בהולכה מדוייקת, מזוקקת, יעילה ובהירה, שתאפשר קבלה של תרכובות אנרגטיות והעברתן במבנים הפיזיולוגים, ובכך יישום של מחשבה והגשמתה לכדי מימוש, בתיאום לכוונת המקור הטמונה בעצמי הקוסמי המזוקק והרחב.

הגרון, יהווה מערך תרגום והרצפה של אנרגיות תיאורטיות, ההופכות למשנה סדורה ורהוטה, המגשרת למימוש מתוך חיבור לכוונת המקור הקוסמית, לערכים מזוקקים ולתקשורת רציפה עם המהות הקוסמית ועם המכלול האלמותי בו המהות הקוסמית טמונה.

הלב, יהווה מרחב הפועם ומבטא משאלת-לב, שיש בה פתיחות, אמונה, ידיעה פנימית עמוקה, תבוניות המחוברת לרקמה הקוסמית האחדותית, הרמוניה, אהבת העצמי ואהבת המכלול בו העצמי טמון. מרכז הלב, יבטא קשת רגשות הרמונית, הנובעת מלב מתפעם, שיש בו שמחה, עוצמה, ביטחון, חוסן ועצמאות ויפעל כמרכז המבטא את השפע הפנימי מתוך נדיבות, בגרות רגשית וקוסמית, אמפתיה, עידון והשראה.

מקלעת השמש, תתפקד ככור פנימי פעיל, המהווה מבוע של רצון-פעיל טהור לבטא התפתחות ולממש פוטנציאלים לכדי הגשמה. המרכז הפנימי הטמון במקלעת השמש, יהווה נקודת כינוס החולשת על פני הביטוי השונים ומנהלת אותם כהוויה בלתי תלויה, המחוברת לפעימה האישית וממנה לפעימה הקוסמית. מרכז זה, יהווה את השער לסינגולריות האישית הטמונה במכלול הקוסמי הרחב, ויבטא מצב הוויה שיש בו מובהקות ייחודית הפועלת ביחסי גומלין הרמוניים עם המכלול.

מרכז המין, יבטא עוצמה ותוקף של השראה, הנובעים מנוכחות בוטחת ושלווה, שיש בה חיוניות, מלאות ושלמות של קטבים, המזינים זה את זה במחול של הפריה המולידה פעימות של הנכחה והגשמה.

ומרכז השורש, יהווה מערך מסועף, המאפשר לחבר שמיים לארץ ולתהלך בגמישות את מכלול ההוויה האנושית לכדי הגשמה וגשמיות, שיש בהן יחסי גומלין הרמוניים עם עולם האדמה, מתוך נוכחות בת-קיימה.

המרכזים האנרגטיים, ישובו לפעול ביחסי גומלין הרמוניים ובהדרגה יהפכו למערכת אחדותית הפועלת אל מול מרכז אנרגטי מרכזי וחדש, אשר לא התקיים בעידן האדמה - מרכז מקלעת הלב, המבטא קודי מקור פעילים: רצון-פעיל ומשאלת-לב, המנפיקים תנועה בנתיב מימוש מועצם, נתיב חיים רב-ממדי, שיש בו הזנה, תנופה ויצירה אלוהית מוגשמת בחומר, בתוקף פעיל ובמאור פנים.

 

פרק 9  
היפוך המשמעויות והמעבר מתשוקה לתאווה

ההקשרים הקרמתיים, שהינם תולדה של מערכת ההתנסויות בחומר הדחוס, טבועים כאזורי צרימה בכלל המערכות האנרגטיות של בני האנוש ובהן גם במערכת המרכזים האנרגטיים.

כאמור, הקשרים אלו, יצרו שיבושים גדולים במרכז המין, המבטא סקאלות תדרים המחוברות לממד הגשמיות וההגשמה ונושא בתוכו מסקנות וזיכרונות הקושרים לממד החומר דחוס.

בכך התקיימה למידה מהותית עד מאוד, שבה חקרו בני משפחת האור את היפוך המשמעויות של האור ואת טווחי הגל הנמוכים והמקוטבים.

"...עליכם להבין, שכאשר נבנה אותו מצב של צלם ואותו מצב של תבנית, אותו מרכז מין שלכם היה כזה אשר בתחילתו היה שונה במעט מאותו מרכז המתקיים בכם כיום.

מכיוון שעליכם להבין, שאותו מרכז ראשוני של מין, היה כזה אשר יצר את אותם מצבים של תנועה, היינו אומרים, חיננית וחיונית עד מאד במרחב ארץ המתבסס. אך ככל שנקפו העיתים ואותן רמות של התנסויות הלכו וגברו, הלכו והתבססו, הרי שאותו מצב של מין נוצר בו המצב של הסוגר, של החותם המקטין את האפשרויות הגלומות במרכז זה.

ודאי תשאלו, מדוע? ועליכם להבין, שאותו מצב של סוגר וחותם אשר הושם על מרכז המין, נבע מן העובדה והצורך לייצר מצבים נוספים של הקטנה של היכולות שלכם, על מנת לאפשר לכם מערכות של אתגור ולמידה במרחב ארץ המתפתח והמשתנה. אותן מערכות של אתגור ולמידה, הינן כאלה, אשר בהן, היינו אומרים, מרכז מין אשר הינו מצומצם, יוצר הגבלות אשר מאפשרות את אותם מצבים של עמידה באותם יעדים של לימוד והתנסויות של אותו מין אנושי, היינו קוראים לזאת. ומכיוון שכך, כאשר אותם מצבים של התגלמות באותו צלם ותבנית נוצרו, הרי שאותן מנות של צמצום של מרכז המין נלקחו כחלק מאותו מערך של התנסות במרחב ארץ.

עליכם להבין, שאותם מצבים של מין, כאשר פועל הוא במלוא עוזו, הינו כזה, אשר אין הוא אוחז באותן מסקנות של הישרדות ופחד. והיינו אומרים, כי עליכם להבין, שככל שנקפו העיתים ואותן רמות של התנסויות הלכו והתגברו, הרי שאותם מצבים של פחד ואותם מצבים של הישרדות ואותם מצבים של הקטנה משמעותית של יכולת הבריאה, יצרו מרכז מין, היינו קוראים לזאת, מוגבל ומכווץ, באמצעות אותו חותם אשר קיים בו...

ודאי לכם, כי אותם מצבים אשר נחוו במרחב ארץ, ייצרו אצל רבים את אותם מצבים של נתק באותן ערכות של מרכזים, ובכך ייצרו הגברה של מרכז אחד והנמכה של מרכז אחר, ובכך את המצבים של העדר השוויון. אנו אומרים, כי אצל רבים אותם מצבים של נתק נוצרו בין מרכז הלב למרכז המין. ואנו אומרים, כי מכיוון שכך, נוצרו אותם מצבים של התמכרויות ואותם מצבים של פנייה לאותם חיבורים מיניים באוריינטציה אשר יש בה את העדר החיבור, את הניתוק מאותן מהויות של גבוה, היינו קוראים לזאת, אותם חיבורים אשר ניתן לכם לייצר באמצעות מיזוג זה..."

הליבה המרכזית 11.3.2009

מרכז המין המשובש, עבר ממצב של תשוקה, המאפיינת מהות המקיימת נביעה פנימית שופעת מתוך שלמות וקיימות בלתי תלויה, נדיבות ואהבה, לתאווה המאפיינת מהות המבקשת למלא עצמה מבחוץ מתוך אנוכיות וחוסר.

במצב התאווה, שדות הביטוי השונים מצויים במצב של דריכות הנובעת מתחושה של איום על העצמי, ומחסך המבקש מענה.

התודעה הממודרת, המיסוך והאתגרים של סביבת המציאות הגשמית, הולידו חוסר וודאות אשר העצים עד מאוד את תחושת האיום, האינטנסיביות ואת התאווה המבקשת לאגור משאבים.

"...עליכם להבין, כי רבות ממנות קוצר הרוח שלכם נובעות מאותה רמה של הישרדות אשר עדיין מתקיימת בכם. ובכך אותה הישרדות יוצרת את הרצון והצורך לייצר תשובות מיידיות על מנת לפוגג חששות. מכיוון, שאותו ממד של חוסר וודאות ואותו ממד של תנועה תהליכית, יוצרים בכם את הפקפוק והחשש. ואותו מרכז מין מתהד הוא את רמות ההישרדות המזינות זאת..."

איגוד הכוחות המואר והרובד המלאכי 21.12.2008

ההתרחקות מן התדר העצמי והניתוק של הפעימה האישית מן הפעימה הקוסמית הולידו לכידה בממד הזמן הליניארי.

ההזדהות עם ממד הזמן, לצד היעדר הוודאות, העצימו את תודעת ההישרדות ואת הרדיפה אחר הישגים, שנועדו להקנות תחושה של עמידה ביעדים המספקת ביטחון וודאות.

"...אם תתבוננו על אותו זמן ואם תתבוננו על אותו משאב, שאותו זמן מייצג, הרי, שאותו זמן מייצג הוא במקורו את המשאב הקוסמי הזמין של פעימות התפתחותיות.

אך אם תתבוננו על אותה שליטה תודעתית המתקיימת באזורכם, תזהו, כי אותם יחסי גומלין עם זמן, נווטו והוטו אל עבר אותם מצבים של תלות בזמן, מתוך אותה תודעה של הישרדות והישגיות ותחרותיות ושאיפה מתמדת למילוי חיצוני, אשר יש בו את תחושת החוסר. ובכך נוצר אותו מצב של לכידה בממד הזמן ובכך לכידה בממדים של תעתוע.

והיינו אומרים, כי אם תתבוננו על אותה התייחסות שלכם כבני אנוש לזמן, הרי שתזהו את אותו ממד, אשר שרוי הוא, כל העת, באותה אינטנסיביות ובאותו מרוץ אחר הזמן, אותו מרוץ הישגי. ותזהו את אותו פחד, אשר מתקיים, בחינת אותה הישרדות שלכם, כאשר מתבוננים אתם על אותם חודשים ושנים חולפות ומבטאים את אותה חרדה מאותה הזדקנות בעולמכם.

ואם תתבוננו על אותו יחס לממד של זמן, תזהו, את אותה נטייה לנוסטלגיה, תזהו את אותו מצב של התרפקות על עבר, אשר אין בו ולו דבר ותתבוננו על אותם אלה, אשר נוהים אל אותו עבר, בחינת אותו רצון להשיב את הגלגל אחור.

ותזהו את אותם אלה, אשר יש בהם את ההתבוננות אל אותו עתיד מתוך חשש ומתוך דאגה ומתוך אותו מרחב, אשר יש בו את השאיפה לביטחון מדומה.

ותזהו את ההתרחקות מתוך אותו ממד של זמן הרמוני, אשר יש בו את התיאום לפעימה הבריאתית וזה הוא זמן הווה נתון..."

לוהאר 3.1.2015

 

פרק 10  
מחיפוש אחר וודאות חיצונית לוודאות פנימית

בפועל, תהליכי החניכה וההכשרה השונים, אותם יצרנו כרשת, ביססו בכל אחד ואחד מכם עוגן פנימי איתן, שיש בו את החיבור למהות הקוסמית ולזיקוק הנתונים, המקיים מובהקות של נוכחות מתוך ערכיות והכרות הולכת ומעמיקה עם החוקיות של העידן החדש, עקרונותיו וערכיו.

בכך, התבסס בכל אחד ואחד מכם מרחב פנימי של וודאות.

זהו אי של שלווה ונוכחות, המתואמת למיפעם האישי, למנגינת הקיום האישית ולאופיין הביטוי שלה בסימפוניה הקוסמית הכוללת.

השיבה לפעימה האישית, מאפשרת תיאום לפעימה הקוסמית וחיבור למצב על-זמן, המשחרר מן הלכידה בממד הזמן הליניארי ומאפשר לבטא קיימות ונוכחות בזמן הווה נתון.

זהו מרחב של וודאות פנימית, הנובעת מידיעת הייעוד, התכלית, המהות והמשמעות, השזורים יחדיו לכדי חזון, המבקש הגשמה של נתיב הנשמה.

וכל אלה, מבטאים תוקף פעיל של ההוויה הנוכחת בערכיות ובעוצמה אלוהית הסוללת דרך ויוצרת יש מאין.

"...כאשר תבקשו לבסס בעצמכם, את אותה הכרה במהותה של ערכיות, יש ועליכם להבין, כי אותה מהות של ערכיות, אם תתבוננו עליה, הינה ערך קוסמי מובהק ובר-קיימה, המתקיים בכל אחד אחד מכם.

מכיוון שאם תתבוננו במהותה של ערכיות, הרי שטמונה היא בכל אחד ואחד מכם ככזה מרחב פנימי מְפַעֵם את אותו תדר עצמי שלכם, את אותה שירה אישית שלכם, את אותו מרחב, אשר יש בו את הרצון הפעיל הטהור והמזוקק לבטא את אותה תנועה ההתפתחותית - אותו מרחב פנימי, אשר מתקיימת בו משאלת לב פועמת, לבטא מהות ומשמעות.

היינו אומרים, מרחב אשר אין בו את אותם מצבים השגורים בעולמכם של השיג והשיח והדיון על אותם מצבים של יכולת.

מכיוון שאותה יכולת, אם תתבוננו עליה, הינה כזאת מובנית, הינה כזו טמונה בכל אחד ואחד מבני משפחת האור מעצם היותם.

ועליכם להבין שאותה יכולת, אם תתבוננו עליה, הינה היכולת האלוהית לברוא וליצור ולרקום, מתוך אותו מרחב פנימי פועם ומתוך אותם יחסי גומלין עם אותם זרמי נתונים קוסמיים, את אותו מרחב, שיש בו את המשמעויות החדשות. 

עליכם להבין זאת, מכיוון שזוהי יצירה של יש מאין.

ועליכם להכיר בכך, כי יצירה של יש מאין, הינה כזו הנובעת מנקודת ערכיות.

ובכך נאמר, כי כאשר אנו מכווינים אתכם להכרה זו, אנו מכווינים אתכם להכיר, כי מייצרים אתם יש מאין בחיי היומיום שלכם, באותה התנהלות אנושית שלכם, באותן בחירות אשר אתם יוצרים.

ועליכם להבין נתונים אלה, מכיוון, שכאשר תכירו כי מייצרים אתם יש מאין ומבטאים את אותם רצונות ואת אותן משאלות לב ואת אותן מחשבות, ומביאים אותם לכדי ביטוי והגשמה, הרי שתזהו, כי ניתן לכם להכיל בתוככם מהותה של ערכיות המייצרת את אותו יש מאין, ומתוך כך לבטא את אותה הליכה נכוחה באותם נתיבי חייכם ללא פחד, ללא חשש, ללא קטנות.

היינו אומרים, הליכה נכוחה, כאשר מכירים אתם במהותכם ובכך אינכם מנהלים את אותו שיג ושיח פוסל, את אותו שיג ושיח  נאמר, אשר יש בו את הבחינה העצמית בעד אותם משקפיים שליליים או ביקורתיים, נקרא לזאת כך, אלא את אותה יכולת להתבונן על עצמכם באותן עיניים חומלות של מהות אלוהית, הבוחנת פנימיותה ומזהה את אותו מרחב פנימי טהור, אשר יש בו את אותה תנועה במשעולי עולם של ארץ.

היינו אומרים, תנועה אמיצה.

היינו אומרים, תנועה אשר יש בה את החקר של מחוזות בלתי מוכרים.

היינו אומרים, תנועה אשר ניתן לכם להכיר בכך כי יצרה היא את אותם משקעים.

היינו אומרים, משקעים, אשר ביססו את אותן צלקות ואת אותן מניעות ואת אותם סילופים.

והיינו אומרים, כי אם תתבוננו על אותם משקעים, הרי שכעת חיה, בזמן הווה נתון בו אתם מצויים, ניתן לכם לשחרר את אותם משקעים ואת אותן תעוקות ולבטא את אותה שיבה לבראשית של העצמי, את השיבה לאותו מרחב פנימי טהור, חף ותם, אשר מכיר הוא באותן התנסויות, אשר יצר, מכיל הוא, כי אותן התנסויות הינן כאלה, אשר ביטאו את אותה התרחבות במשעולים בלתי מוכרים, ובכך יוצר את היכולת לסלק את אותן מניעות ולבטא את אותו עושר נתונים פנימי הזוקף גבו בענווה ונע אל עבר מרחב חדש של התפתחות, שיש בו חוקיות חדשה..."

לוהאר 28.1.2016

 

פרק 11  
המעבר מתאווה בחזרה אל תודעת שפע

התאווה, מבטאת תפישה את העצמי כנפרד מן המכלול הקוסמי ומתוך כך מנותק מן ההכרה כי השפע הקוסמי הינו רחב ורב, וכי ניתן לו לבוא לידי ביטוי על-ידי שינוי מצב תודעה ותו לא.

ההישרדות והתאווה, מפעילות את מערכות החושים השונות באופן המשמר לכידות בטווחי גל הממדרים את התודעה ומצמצמים את ההתנהלות בטווח אפשרויות מוגבל ותָחוּם, שאותו יכולה להכיל התפישה ההישרדותית והחסרה, אשר מזוהה עם האשליה ההולוגרפית ועם הפרדיגמות האנושיות.

היכולת לנוע ממצב של תאווה אל עבר תשוקה, הינה היכולת ליצור מעבר תודעתי, ערכי, מחשבתי ורגשי, הנע מתודעת חוסר ונפרדות לתודעת שפע ואחדותיות, הנובעת בראש ובראשונה ממיזוגים פנימיים שיש בהם השלמה ושלום עם פני הביטוי השונים.

המפתח למעבר ממצב של תאווה למצב של תשוקה ושפע, טמון ביכולת להיות בהכרת תודה והכרה בערך של כל מה שנוכח ומתקיים.  

יכולת זו, נובעת ממיומנות נפשית, אשר לומדת לנוע מתוך מרחב פנימי של מלאות, הודיה ושמחה, מבלי להזדקק למערכות התנעה המבוססות על טווחי גל שליליים, הלקאה עצמית, פסילה או דחיקה.

"...עליכם להבין נתונים אלה, מכיוון שכבני אנוש אימצתם לעצמכם את אותה מחשבה, כי כאשר יוצרים אתם את הפסילה , או את ההלקאה, או את הדחיקה, הרי שיוצרים אתם את המפתח להתפתחות.

ואנו אומרים, הרפו נא מאותם אמצעי דחיקה שליליים היוצרים את אותו חיכוך ואת אותו קושי. יצרו את אותה קבלה עצמית, אשר יש בה את האהבה ויש בה את הנוחם והנועם, והכירו בכך, כי מתוך אותה קבלה עצמית, אשר אינה מפנה עיניה כלפי חוץ אלא פונה היא פנימה, ניתן לכם לבסס את אותו מרחב של הרמוניה, את אותו מרחב של שלום פנימי, המבטא את אותה ערכיות באשר היא:

אני הנני מי שהנני.

הנני פוסע , הנני פוסעת, הננו פוסעים

בנתיבים של התפתחות והשראה כחלוצים.

ואותה ערכיות הנוכחת, הינה כזו, אשר נעה ללא תלות, ללא היקשרות, כאשר אותה מטרה אינה כזאת העומדת לנגד עיניו של אותו אחד פוסע, אלא אותו חזון מחובר לאותה נקודת ערכיות.

ובכך אותו חזון, הינו כזה, אשר אין בו את התחרות ואין בו את אותם מצבים של רצון להוכחה. יש בו, באותו חזון, את האור, הבוקע כמגדלור המאיר את נתיב המימוש המועצם ומאפשר לאותה מהות של ערכיות לנוע כשלמות מתפתחת, מתוך אותה קבלה עצמית..."

לוהאר 28.1.2016

 

פרק 12  
שינוי משקלים בין המרכזים הנמוכים לעליונים

התאווה והרצון למלא עצמי חסר ונפרד, הינן איכויות המקושרות למרכזים הנמוכים, אשר בהם היתה מוטבעת התניה של תחרות על משאבים, חוסר אנרגטי והישרדות.

המעבר למרכז מין, הנמצא בתודעת שפע ותשוקה ופועל כמבוע, נוצר ועובר דרך החיבור הפעיל למרכז הלב, המקרין התפעמות והודיה, הכרה ביש, הודיה עליו והרחבה שלו.

השינוי במרכז המין, נובע משינוי בתשתית המחשבתית והרגשית ומיצירת ממשק פעיל בין מערך המחשבה ומרכז הלב לבין מרכז המין, כך שתודעת הלב האחדותי ותודעת השפע התבונית המגובה במחשבה בהירה וממוקדת, משרות השראתן על מרכז המין ומשנות את מערכת האינסטינקטים וההתניות הטמונים בו.

זהו תהליך, היוצר שינוי משקלים בין המרכזים האנרגטיים, ומעביר את המשקל חזרה אל המרכזים העליונים, כך שמרכזים אלה מקרינים את תדירותם על המרכזים הנמוכים ומשנים את האוריינטציה שלהם, ממצב מגיב ומתגונן המופעל על-ידי אינסטינקטים והתניות, למצב חדש, שיש בו נוכחות בביטחון קיומי ופעולה מודעת הנובעת ממחשבה בהירה ותבונית, הכרה פעילה ומהשראת הלב הנוכח בביטחון, עוצמה, רגישות וחסד.

השינויים במרכז הלב ומערך המחשבה המשפיעים על מרכז המין

כאשר האדם נוכח בזמן הווה נתון בלב פתוח, בהתפעמות ובהודיה, הוא משתחרר מתודעת החוסר המולידה תאווה, לטובת נוכחות מתמדת בתוך כל אשר ישנו וההעצמה שלו כמעיין נובע המוליד נדיבות.

היכולת לחגוג את היש ולטפח את התוצרים הפנימיים והחיצוניים, את ההישגים ואת כל מה שנוכח וקיים, נובעת מן המוכנות לבטא רגישות וחשיפות של הלב, הלומד לזהות דקויות, כמו גם את המכלול כולו ובכך, לתפוש את המציאות בראיה בהירה וחדה שיש בה את היכולת לנוע מן המיקרו למקרו ולהוקיר רגעים קטנים כגדולים.

החשיפות של הלב, נובעת מהסרה של חסמים ושחרור מערכות הגנה ובכך מעבר של הלב אל סקאלות תדרים מזוקקות ועיליות המבטאות מצב הוויה חדש. ניתן לדמות את מרכז הלב לעדשה של מצלמה, אשר היתה קהה והצמצם שלה היה סגור. השחרור של הלב ממערכות ההגנה, מן הפגיעות ומן השאיפה לביטחון רגשי, כמוה כליטוש עדשת המצלמה ופתיחת הצמצם שלה, כך שהוא קולט אור רב הרבה יותר ומנפק תפישת מציאות רחבה ומעודנת.

הלב הפתוח והמוכנות להיות ברגישות וחשיפות, הינם מפתח מהותי ליכולת להקרין את תודעת הלב המתפעם על כל רגע ורגע נתון ובכך לנוע אל עבר מצב פנימי של על-זמן שאין בו דאגה לעתיד או התבוננות על העבר, אלא נוכחות מלאה בזמן ההווה הנתון.

היכולת להבחין בשפע, לזהות אותו ולהודות עליו, מולידה תחושת מלאות, שבה הכלי הנפשי עולה על גדותיו בחוויה פנימית של עושר אותו העצמי מבקש לחלוק עם האחרים. מתוך כך נולדים נדיבות ורצון להעניק.

שינוי התפישה ואופן ההתבוננות על המציאות, גם הוא חיוני לביסוס תודעת הקיימות והשפע ושחרור תודעת ההישרדות והתאווה.

ההתבוננות על המציאות מתוך הרגלים מחשבתיים ותפישתיים, יוצרת תנועה אוטומטית, שיש בה קהות והיעדר נוכחות. הנטייה האנושית לבטא תנועה פרקטית המגובה בתבניות והתניות מחשבתיות, גם היא נובעת מהישרדות ומרצון לייעל את ההתנהלות אל מול עולם שיש בו לכאורה חיכוך וקושי. בכך, פעמים רבות, הפרקטיות או הפרגמאטיות, הינן איכויות הממסכות את האדם, מעסיקות את המחשבה ומרחיקות מן היכולת להיות במצב הוויה המתבונן על כל אשר נוכח, ברמת הדקוּת והרגישות, מתוך הודיה והערכה ומתוך שהות ברגע ההווה.

היכולת להתבונן על המציאות בעין רגישה וחשופה, להבחין בדקויות של פרטים ולהתענג עליהם, לראות את היופי ולזהות את הסמוי והמרובד, מולידה חוויה פנימית עשירה וצבעונית, המעוררת יצירתיות ורצון לקיים יחסי גומלין עם השיפעה והיופי ובכך להעצימם. 

 

פרק 13  
הערכה המחוברת לערכיות

תאווה, חוסר ורצון למילוי עצמי, משמרים שהות בסקאלות תדרים נמוכות. המעבר לתשוקה, מלאות, התפעמות ושפע פנימי המבקש להנחיל לאחרים, הינו מעבר לשהות בסקאלות תדרים עילאיות.

אלו הן סקאלות עיליות, שיש בהן מאור פנים של המחשבה ושל הלב. מאור פנים, המאיר את הפנימיות, משחרר את הסקאלות הנמוכות והמקוטבות ומוביל למדרגה חדשה של קיימות ושגשוג, הנובעים מהכרה בכל מה שמתקיים וטיפוח שלו.

התאווה ותודעת החוסר, הינן איכויות מגבילות הקשורות בתפישה המקיימת כמיהה לכל מה שאינו בר השגה. תפישה זו, פעמים רבים מזלזלת ומורידה מערכו של מה שנוכח וקיים.

זוהי "אלכימיה הפוכה", ההופכת זהב לעופרת ומותנעת מתודעת הישרדות, הישגיות ותחרותיות, המבוססות על איכות "זכרית" של פנייה כלפי חוץ וחיפוש אחר הריגוש שבהישג ובכיבוש היעד.

היכולת לשחרר תדרים של הישגיות, התרגלות, זילות או ביטול של הקיים, לטובת הוקרה של הנוכח והקיים, הינה היכולת לשחרר את תודעת ההישרדות, לטובת מרחב פנימי חדש, שיש בו הערכה.

הערכה נובעת מערכיות.

כאשר בן האנוש מחובר לערכיות, נוצר מעבר למערכות התנעה חדשות הנובעות מן היש.

כאשר האדם שרוי בערכיות, הוא מכיר בכך, כי מה שנוכח בחייו, הינו בעל ערך, ובכך נוצרים יחסי גומלין, שבהם ערכיות פוגשת ערכיות, ומתקיים הערך היללהאר המנכיח נקודת מפגש בין בוראים שותפים היוצרים הפריה הדדית ומבטאים את החדווה, ההתפעמות, התשוקה והאהבה, ביצירה משותפת שיש בה שפע הבא לכדי ביטוי.

"...כאשר מתקיימת האהבה העצמית, כאשר נוכחת המובהקות של הערכיות, הרי שאותו עקרון קוסמי נעלה, היללהאר, הינו כזה נוכח, ובכך נוצרות נאמר, ההתאבכויות הבונות, נוצרים הממשקים, אשר יש בהם את ההפריה ההדדית.

ובכך ערכיות פוגשת ערכיות, במחול של פרטים מזוקקים ומובהקים, היוצרים יחדיו את אותו שיתוף נתונים, שיש בו את ההשראה, ויש בו את ההפריה, ויש בו את רוחב היריעה ההולך ונוצר, ויש בו את יחסי הגומלין בין הפרט לבין עצמו ובין הפרט לבין האחרים, כך שאותו פרט - אותה פרטיות סינגולרית, אינה נפרדת, אלא מהווה את אותו מבוע, נקודת ערכיות ההווה עצמה כמכלול ובכך נעה עם כל אותו זרם תודעה ביחסי גומלין שבהם נקודות של ערכיות, מהויות של ערכיות, הינן כאלה המבטאות ערכים, הינן כאלה היוצרות יש מאין, הינן כאלה הרוקמות את סיפורו של האור, במרחבי היש של השדה המאוחד..."

לוהאר 28.1.2016 

מהותה של ערכיות נוכחת - כמוסת זמן מרחב 28.1.2016