אלימות כנגד נשים והזכות השווה למימוש מועצם

 המחאה על האלימות כנגד נשים – 
וההקשר הכולל בתוכו מחאה זו מתקיימת
 

לוהאריה
15.12.2018

 

אמ;לק (ארוך מדי לא קראתי): האלימות כנגד נשים היא סימפטום של תופעה רחבה הרבה יותר, שלה נדרש לתת את המענה. נדרש שינוי תודעתי המוליד שינוי של כל תשתיות החברה, ומוכנות לערער זהות המבוססת על מסורת ודת, לטובת זהות קוסמית ותפישת עולם רעננה, הנובעת מנקודת המבט החדשה ומבטלת בעלתנות, אלימות, קיפוח והדרה של שכבות ״מוחלשות״ ובהן נשים, לטובת הזכות השווה למימוש מועצם.

***

לאלו מכם שממשיכים בקריאה, מבקשת לציין בתחילת דבריי כי הדברים שתקראו אינם כתובים מנקודת המבט שלי כ-״אישה״, אלא מנקודת המבט שלי כישות קוסמית, הרואה בנשיות תדמית ארעית, כלי ביטוי למשחק החיים כאן על פני האדמה.

לאחרונה מתעורר גל מחאה על האלימות כנגד נשים.

זוהי מחאה חשובה אשר מבקשת לשנות את המצב הקיים שבו מופעלת כלפי נשים אלימות המגיעה גם למקרי רצח.

כאשר אני מתבוננת על מחאה זו, ועל התגובות השונות כלפיה, אני מזהה כי טמון בה רצון ליצור שינוי. ברצון זה שזורים קולות מגוונים מן הרבדים השונים בחברה הישראלית: פמיניסטיות ופמיניסטיים, פעילים חברתיים, פעילים המבקשים לעגן תשתית לשוויון זכויות ועוד.

האלימות כלפי נשים, הינה רק חלק מתופעה רחבה הרבה יותר, הנוגעת לחברה בה אנו חיים. חברה המתעלמת מן העיוות בחלוקת המשאבים בתוכה, חברה המקדשת פוליטיקת זהויות היוצרת הפרדה ומידור בין חלקי החברה השונים, חברה המעניקה לגיטימציה לנורמות מסולפות ולתפישת עולם פטריארכלית, שבה נתפשת האישה כנחותה, כמהווה קניין של בעלה וזכויותיה פחותות, גורם מפתה ומדיח, שתכליתו לשרת את הגבר ולטפל במרחב המשפחתי ותו לא.

המגמה של רצח נשים לה אנו עדים בישראל, הוא רק חלק מתופעה רחבה יותר העוברת על המזרח התיכון כולו. ונפוצה גם בעולם.
 

אולי נדמה לכם כי התיאור הזה אינו מתקיים כזרם מרכזי בחברה הישראלית, אך לאחרונה בג"ץ הפך פסק דין בן 25 שנה וקבע כי אשה שבגדה לא זכאית לחצי משווי הבית שבו גרה. הדבר הינו תקדים מסוכן אשר עלול לאפשר לבתי הדין הרבניים למנוע מנשים זכויות ברכוש בשל בגידות בעתיד.

זוהי הפיכה מוחלטת של כל מה שהתרחש ב–25 השנים האחרונות בזירת דיני המשפחה, במערכת שבין המשפט הדתי לאזרחי והיא יוצרת לגיטימציה מלאה להכנסת שיקולים דתיים-מוסריים לשאלות אזרחיות של רכוש ובעקבות זאת יוצרת פתח לפגיעה בנשים רבות המבקשות להתגרש.

כאן כתבה בנושא מן האתר של העיתון המצויין "דבר ראשון" וכתבה נוספת.
 

מהלך זה הינו תוצר של השיטה הפוליטית המקובלת בישראל, המעניקה כוח והשפעה למגזרים בחברה אשר אינם מייצגים את הרוב ומקדשת נבחרי ציבור המוכנים לדרוס ולפורר ערכי יסוד לטובת אג׳דנה פוליטית.

הפתרון לכך הינו חוקה שבה ערכי יסוד, אשר לא ניתן למערכת הפוליטית המחוקקת לערער עליהם, מאחר והם מהווים ערכי בסיס לקיומה של החברה ותשתית חוקתית המהווה גורם מייצב ומאזן.

על כך כתבתי בחבילת תודעה שעסקה בסכנות שבמכשיר הדמוקרטיה, כאשר הוא נתון בידיים של ציבור בור

עוד כתבתי על הדמוקרקטיה 

***

האלימות אינה רק כנגד נשים – אלא מאפיינת אותנו כחברה ביחס לשכבות ״מוחלשות״
---------

חברה אשר מאבדת את החיבור לערכים המהווים את עמוד השדרה שלה, ומכשירה שחיתות, ניצול ופגיעה בערכי הדמוקרטיה, בשם תפישה דתית זו אחרת, מבטלת את התשתית לקיומה כחברה מתפתחת ודנה את עצמה לתהום הנשייה הטמון בקפיאה על השמרים.

מתוך כך, נדרש חשבון נפש עמוק בתוככי החברה הישראלית – שבו האזרחים נדרשים להסכים ולהגדיר סדרי עדיפויות ברורים שבהם הזהות אינה מבוססת על שיוך מגדרי, דתי גזעי, או לאומי אלא על שיוך קוסמי, המנקה וממגר מן החברה חלוקות והפרדות המהוות בסיס לאפליה, קיפוח, שרירותיות ואלימות.

הדבר תופש לא רק לגבי האלימות כנגד נשים, אלא בא לכדי ביטוי ביחס של החברה לשכבות החלשות, למיעוטים, לתושבי הפריפריה ועוד ועוד.

שינוי סדרי העדיפויות, יוליד שינוי באופייני ההתנהלות, וישפיע על כל שכבות החברה.

***

מוכנות לערער את הזהות המבוססת על מסורת ודת
-----------

על מנת להבריא את החברה בה אנו חיים, ולשקם אותה, נדרש שינוי תודעתי ומודעתי עמוק, שיש בו מוכנות לערער על הזהות באמצעותה חלקים נרחבים בציבור מגדירים את עצמם.

אחד מן המרכיבים המרכזיים של הזהות, הינו הדת והמסורת המושרשים עמוק כל כך אל התודעה, באופן המונע את ההיחשפות לחלופה רוחנית וערכית מתקדמת ועדכנית, התואמת את רוח הזמנים ומביאה מדרגה התפתחותית חדשה. הציבור המגדיר עצמו באמצעות המסורת והדת ודבק בהן, חושש עד מאוד מתפישות רוחניות אלטרנטיביות, מכיוון שהן מאיימות על התבניות והמסגרות המעניקות לו תחושה של וודאות, סדר וביטחון קיומי.

‏בכך לא באמת נוצרת אלטרנטיבה רוחנית המאפשרת להחליף את התפישה הדתית, אשר מקטלגת את חלוקות התפקידים בין הזכרי לנקבי בצורה פטריארכלית, מיושנת ושמרנית.

כתבתי כאן על מסורות היוצרות תנועה במעגל סגור 

התפישה הדתית המקובלת מנותקת מתפישת עולם קוסמית שיש בה את ההבנה כי כלל בני האנוש הם מאותו מקור, הוויות קוסמיות החוות חוויה גשמית, שבה מתקיימים משחקי תפקידים שונים ומגוונים, היצע רחב של תדמיות, ובהן גם זכרי ונקבי, שכולן נועדו לשרת את התפתחות הרוח בעולם החומר.

תפישת העולם הקוסמית, המביאה משב רוח רענן אל החיים הרוחניים, משחררת מן ההזדהות עם משחקי התפקידים השונים, ובהם מגדר מיני, צבע עור, דת ולאום, לטובת אימוץ של ״אזרחות קוסמית״, המבטלת הפרדות ומעודדת תחושה של שותפות גורל, אחווה, הפריה הדדית ואחדותיות של שונים ומגוונים, המלוכדים ברצון משותף לבטא חווית חיים גשמית שיש בה רווחה, מימוש עצמי ושגשוג.

הדבר מוביל לשינוי כלל התשתיות החברתיות, ולשינוי סדרי העדיפויות, ומבטל מאבק על משאבים לטובת תיעול משאבים מאוזן והרמוני, זאת מכיוון שהציבור ערב לחלקים השונים בתוכו, מתוך, אכפתיות, מעורבות, חמלה וקבלת השונה.

***

לשם שיקום הרקמה החברתית, נדרש שינוי עומק גם במערכת החינוך
------------

נסו לדמיין במערכת החינוך, שיעורי ״אזרחות קוסמית״, שבהם נחשפים הילדים לשורשיהם הקוסמיים ולומדים לזהות את המגדרים השונים כשלל תחפושת ותדמיות אשר ניתן לממש באמצעותן את משחק החיים על פני האדמה...

נסו לדמיין מערכות חניכה שבהן נחשפים הילדים לערכים מזוקקים, ובהן הזכות השווה של השונים והמגוונים לממש עצמם באופן מיטבי.

נסו לדמיין מערכת המעודדת סולידריות, תמיכה בשכבות חלשות, נוער בסיכון, מיעוטים ופליטים, מתעלת משאבים לחינוך, העשרה, צמצום פערים, פיתוח מערכת רווחה ובכך יצירת תשתית המשקמת את רבדי החברה הזקוקים לכך ויוצרת אישוש חברתי המהווה מצע עשיר לחברה תבונית, הבונה את עצמה מתוך עצמה ומבטיחה עתיד של צמיחה ורווחה לחבריה.

בפועל, אנו עדים למגמה שבה במערכת החינוך מוטמעים מסרים המעודדים תפישה דתית לאומית אשר כורכת בתוכה, מלבד גישה פוליטית, גם גישה חברתית המשפיעה עד מאוד על תפישת העולם של דור העתיד ומטמיעה במודעות שלו גישה שמרנית, פטריארכלית ואף מיליטריסטית. אנו ערים לפערים בחברה ההולכים ומתגברים, תיעול משאבים מעוות ובכך ערעור של היסודות החיוניים לחברה בריאה הצומחת מתוך הרמוניה ותיאום בין כלל חלקיה.

***
שינוי תפישת עולם ונורמות
-------------

על-מנת למגר את האלימות כנגד נשים מן החברה בה אנו חיים, נדרש שינוי עומק ומוכנות לבחון מחדש הרבה מן הנורמות הרווחות בחברה ומהוות את התשתית להתנהלותה.

זהו תהליך של שינוי תודעתי עמוק ויסודי, המעורר בכל רבדי החברה את הזיקה העמוקה לעצמי המזוקק הטמון בכל אחד ואחד ואין בו שיוך מגדרי, דתי, לאומי, חברתי או פוליטי. עצמי מזוקק הנקי ממשחקי תפקידים שכולם מורגלים לשחק בהם ומגדירים את כל אופייני ההתנהלות הנתפשים כנורמטיביים ולגיטימיים בחיים האנושיים.

השינוי אותו אני מתארת, יוליד התפקחות מן התפישה הרווחת בקרב שכבות רבות בציבור, שיש בה הזדהות עמוקה עם מסורת פטריארכלית, מיושנת ושמרנית, המגובה על ידי תפישה דתית, המחלקת את רבדי החברה לתפקודים נשיים וגבריים, ויוצרת תשתית מעוותת של מבנים משפחתיים, מבנה שוק העבודה, וחלוקת המשאבים הכלכליים.

המשאבים הכלכליים זמינים וקיימים, בפועל תיעול המשאבים הוא זה הלוקה בחסר ונובע מן האזרחים המעניקים כוח לנבחרי ציבור אשר בפועל אינם מייצגים את האינטרס של הציבור...

השינוי הנדרש, הינו שינוי תודעתי, ערכי, ותפישתי, המוביל לאיחוד שורות בקרב הציבור, ללא קשר לפוליטיקת הזהויות, המשסעת את החברה. נדרש שינוי של סדרי העדיפויות והעברת הדגש מחוויה הישרדותית ממוקדת במלחמה באויב חיצוני, לרצון כנה ועמוק לבנות את החברה הישראלית בביתה פנימה, לשקם את המערכת הפוליטית המעוותת ומייצגת אינטרסים זרים, ולהשכין שלום בית בין כל רבדי החברה בישראל, ללא קשר למין, דת, גזע או לאום.

זוהי התאחדות על בסיס הרצון לאזן את החברה בה אנו חיים, לנקות ממנה אפליה, קיפוח, פער בין השכבות השונות לטובת חלוקת משאבים הרמונית, חניכה את הציבור לתפישת עולם פלורליסטית, לכיבוד האדם באשר הוא אדם ולשלילה של אפליה על בסיס מגדר מכל סוג שהוא.

מתוך שינוי שכזה, יוכלו נשים לבסס עצמאות כלכלית, להשתלב בעולם העבודה, ולממש עצמן כאשר הן נתמכות על ידי חברה אשר ניקתה והוקיעה מתוכה בעלתנות, אלימות, קיפוח והדרה.

האלימות כנגד נשים היא סימפטום של תופעה רחבה הרבה יותר, שלה נדרש לתת את המענה.

מה שניצור הוא שיהיה.