אין טוב ואין רע, יש למידה

"אין טוב ואין רע, יש למידה"
 

גל רם
2.11.2018
 

 

כשנתקלתי במשפט הזה בפעם הראשונה, אי שם במסגרת לימודי באוניברסיטה הקוסמית, לפני כ-6 שנים, אני זוכרת שחשבתי לעצמי... מי המנותק מהחיים שחיבר את המשפט המעצבן הזה?

לראשונה נחשפתי למשפט הזה בקורס "הלכה למעשה" מבית האוניברסיטה הקוסמית.

ישבתי שם, כדודה שכולה לאחיין מתוק מתוק מתוק, ילד בן 23 שנהרג בתאונת דרכים, פרח שיצא לכבוש את העולם בטיול של אחרי צבא ממנו לא שב, והרגשתי בלב שלי את השריפה הגדולה שאחותי מרגישה בליבה שלה.

ישבתי שם כבת שטיפלה וסעדה את אמה קרוב לשנה במחלקה אונקולוגית בבית חולים, וכל מה שרציתי זה רק להצליח למחוק את המראות מעיני, את זעקות הסבל של החולים מאוזני, ואת הכאב מליבי, לראות אדם קרוב אליך, סובל כל כך ומאבד צלם אנוש, זה ממש שורף בלב.

וישבתי שם עם עצמי כלואה בתוך גוף מסובך רפואית, שנתיים אחרי ניתוח שהסתבך, והלך והסתבך... ללא פתרון רפואי, למעט המלצה אחת "לכי תגישי תביעה לקצבת נכות בביטוח לאומי".

והאמת?...

לא צריך להביא כאלו מקרי קיצון בשביל להתעצבן על המשפט הזה. גם סתם קושי להרים את הראש מבעד לאוברדראפט בבנק, הוא סיבה מספקת להתעצבן על המשפט.

כלומר, סבבה, שיעורים בחיים, אתגרים, התפתחות, צמיחה והתרחבות, הכל טוב, אבל למה לייפות את הדברים?

אפשר להגיד על משהו שהוא רע, כמו שיש דברים בחיים שאפשר להגיד עליהם שהם טובים. 
מדוע להתעקש להגיד "אין טוב ואין רע, יש למידה"? איך זה מקדם אותי?

ככה לפחות חשבתי אז...
.

בעקבות אותו שיעור בו למדנו את האקסיומה, דיברתי עם חברים ללימודים ועם חלק מצוות המנחים, ביקשתי הבנות, שאלתי שאלות, שיוועתי למצוא מזור לליבי הכואב. 
לצד כל הכאב שהתקיים בי, זיהיתי קולות של סקרנות בתוכי, לצד הציניות, הספקנות וצקצוק הלשון, ביקשה נפשי להבין את שלא הבנתי, להכיל את שלא הכלתי, ביקשתי את ההתרחבות לזוית הראיה, ולתפישה אל מעבר ל"הוכחות" בהן החזקתי מתוך נסיוני בחיים.

אני זוכרת שניסו להסביר לי שהאקסיומה הזו הובאה מתוך זוית ראיה של מבט-על, כלומר מבט בו האדם הוא למעשה נקודת קצה של מהות קוסמית רחבת יריעה, מעבר למימדי הזמן, המקום והמרחב, אשר מהותה הוא אור, התפתחות והשתנות, ושבעיניים הקוסמיות המבקשות לחקור כל מיני איכויות כמו ערכיות, שייכות, אהבה, אחדותיות, שמחה, יצירתיות ועוד הרבה אחרות, אין באמת התנסות שהיא "טוב" או "רע", אלא יש התנסות שיש לה את הערך של הלמידה.

כאשר מהות קוסמית מתכננת נתיב חיים אנושי היא רואה זאת בעיניים שאינן מכירות את הטווחים של חווית החיים האנושית על המחשבות, הרגשות והגוף הפיזי, היא אינה חווה סבל או כאב כפי שאנו חווים אותם, והיא נטולת נפש אנושית, ומתוך כך אלו אינם שיקול בהחלטה שלה איזה סיפור חיים לבחור, ואלו פוטנציאלים לשתול בנתיב החיים, היא רוצה ללמוד ולהתפתח.

הזוית שהוצגה בפני אומנם העמיקה בי את רגש התסכול כי הזדהיתי מאוד עם הכאב והסבל היומיומיים שחוויתי, אך בד בבד שלחה אותי לעוד הגות וחקירה פנימיים.

בשלב ההוא הכרתי כבר מושגים של נשמה, מהות קוסמית, גם ידעתי לטפל במגוון שיטות רוחניות, וכן הבנתי ברמה מסויימת שלכל אחד מאיתנו יש גם איזה שהוא קשר למהות רחבה יותר, אך הרגשתי מאוד נפרדת ומנותקת ממנה. לא הצלחתי להבין, אם המהות הקוסמית הזו היא חלק ממני, אז איך זה שהיא רוצה בטובתי אבל מתכננת לי תסריט חיים שהסבל כרוך בו לכל אורכו?
.

"אין טוב ואין רע, יש למידה"
מצד אחד רותקתי אחרי המידעים וההתבוננות הרחבה אליהם נחשפתי בקורס, ומצד שני הייתי מתוסכלת רגשית ופיזית. לא הצלחתי להבין את הפרדוקס בראשי, ולא הצלחתי להכיל אותו רגשית. ביקשתי מענה, ביקשתי ליישב את הפרדוקס, ביקשתי להרחיב את דעתי ולהגדיל את הטווחים שהלב שלי יכול להכיל מבלי להיות מוצפת רגשית.
ביקשתי להפסיק להסתובב פה עם כאב בטן וגוש בגרון.

ביקשתי את השלום הפנימי.

ביקשתי את האחדותיות.

פניתי לאותה מהות קוסמית שאני חלק ממנה, וביקשתי להיות מסוגלת לראות את אחת מחוויות החיים שכעסתי על שהן קרו לי, מתוך זוית שמכירה בערך הלמידה שמתקיימת בה, ואין בה את השיפוטיות, אין בה את הפסילה, אין בה את המניעה, אין בה את הקיטלוג, ועשיתי הסכם עם עצמי, אבין ואראה איך זה נראה משם, מתוך זוית ההתבוננות החדשה שמוצעת לי, ואם לא יתאים לי, תמיד אני יכולה לחזור לראות את הדברים באופן אליו אני רגילה, באופן ששופט אותם כטוב או רע.

היום בראי הזמן אני מכירה ומוקירה שהעבודה שעשיתי ברמת הנפש עם האקסיומה "אין טוב ואין רע, יש למידה" אפשרה לי התפתחות והעצמה אישית.
.

"אין טוב ואין רע, יש למידה" זו אקסיומה שמציעה למכיר בה את ההתבוננות על נתיב חייו כנתיב שמזמין אותו להפוך להיות בורא מודע של חייו, עצם התגובה לאירוע מסויים בחיים כ"טוב", או כ"רע", היא זו שמקבעת את האדם וכולאת אותו בתוך תפישותיו שלו עצמו, ומונעת את ההתפתחות, יוצרת סטגנציה, ואילו הבחירה להתבונן על הלמידה שמתאפשרת, מסייעת להרחיב את טווח הרגשות המתקיים כלפי הסיטואציה, את משרעת המחשבות המתקיימת כלפי חווית החיים, ואף לבחור מבין כל אלו הקיימים, באיזה מהם הייתי רוצה להתמקד, ואיזה מביניהם הייתי רוצה להעצים בתוכי, וכאשר האחד מאפשר לעצמו את חופש הבחירה באיכות של למידה בתוך חווית חיים מסויימת, מתאפשרת לו לצידה גם לקיחת האחריות על רגשות ומחשבות פנימיים המתקיימים בו, ומכך קיימת יכולת השינוי המודע אותם ומתן תיעדוף לקולות אשר בהם הייתי רוצה להיות מסוגל לאחוז, דבר המוביל לשינוי חווית החיים ומציאות החיים הלכה למעשה, ויצירת מרחב פנימי המאפשר את ההשפעה על החיים עד להיבט הפיזי שלהם, עד להיבטים של החומר הדחוס.

האקסיומה "אין טוב ואין רע, יש למידה" מבקשת להזכיר לנו בני האדם, כי הדרך להשפיע על נתיב החיים, סלולה, ופתוחה לרווחה.
כאשר אני בוחר להתבונן על הלמידה, על הסמוי המתקיים בסיטואציה מסויימת, על ההקשרים הרחבים של האירוע לחיי, או אז ניתן לי להתחיל לפלס את המציאות, להשפיע עליה ולעצב אותה, מתוך שאיני קשור ומזוהה עם נקודה מסוימת בתוכה, אלא מוכן לנוע מתוך מציאות פנימית של למידה וסקרנות.

הבחירה שלי ליצור שלום פנימי עם חוויות חיים שלי, עם בחירות שלי, עם עצמי, ההסכמה להיפתח לתפישת עולם שאינה רואה דיכוטומית "טוב", או ""רע", אלא בוחרת להתמקד בלמידה שמתאפשרת לי בכל חוויה, ריפאה לי את הלב, העצימה את חוסנו, את חוסנה של הנפש, ומאפשרת לי חיים מתוך רווחה, חיים בהם אני הווה מנעד רגשי הרמוני יותר מזה שהכלתי בעבר, ומכך אינטראקציות יותר הרמוניות ונעימות עם אנשים במערכות יחסים מאשר אלו אשר היו לי בעבר.

ההסכמה שלי לסגל זוית ראיה בה "אין טוב ואין רע, יש למידה" ריפאה לי את הלב, ריפאה לי את היכולת שלי להסתכל אחורה על העבר שלי ולראות את היופי שבו, ריפאה לי את המצוקה והכאב הנפשי שהיו מנת חלקי כל יום, ריפאה לי את תחושת חוסר המסוגלות שהיתה בי לגבי יכולת ההשפעה שלי על מציאות חיי, והובילה אותי במסע של ריפוי נפשי ופיזי.

ההסכמה שלי לבחור באקסיומה "אין טוב ואין רע, יש למידה" כדרך חיים מאפשרת לי היום לחוות חיים הרמונים, מלאי תשוקה, סקרנות, שמחה, מימוש והגשמה.
.

"אין טוב, אין רע, יש למידה"